פקיסטן: מחיר ההקצנה הדתית

מתקפת הטרור של הטליבאן הפקיסטני בבית הספר בפשאוור היא הרצחנית ביותר שידעה המדינה החבולה. את המתקפה יש לראות כהמשך בהסלמה המתמדת באלימות מצד ארגונים איסלאמיסטים, פרי באושים של מדיניות נפסדת ארוכת שנים של הממשלה והצבא.

הטליבאן הפקיסטני הוא ארגון גג של כ־30 ארגונים איסלאמיסטים, אשר התגבשו לפעולה מתואמת נגד הממשלה "הכופרת" המשתפת פעולה עם המערב, ונגד הצבא רב ההשפעה. הארגון מנהל זה שבע שנים מאבק אלים להחלת משטר הלכה איסלאמי בפקיסטן. שורשי המאבק טמונים בתהליכים פנימיים ואזוריים, אשר הולידו הקצנה פוליטית ודתית. אכן, ניתן לראות את פקיסטן כקורבן להתפתחויות חיצוניות שאינן בשליטתה, ובהן מגמות הג'יהאד העולמי בכלל והשלכות המלחמה באפגניסטן בפרט. אולם פקיסטן היא בראש ובראשונה קורבן של מדיניות הפנים והחוץ שלה, שבעטיין טיפחה תרבות איסלאמיסטית מבית ועודדה טרור כאסטרטגיה אזורית. 

בזירה הפנימית, החל משנות ה־70 של המאה הקודמת החלו ממשלות פקיסטן לאמץ מדיניות של איסלאמיזציה בבתי הספר, בצבא ובכלל מוסדות המדינה. לצורך כך הוקמו אלפי מדרשות ללימודי דת ואומצו חוקים ברוח האיסלאם. בכך ביקשה המדינה לחזק את סמכותה בשם האיסלאם ולגשר על פני יריבויות אתניות. בפועל, היא טיפחה הקצנה דתית וחוסר סובלנות, תוך כדי עידוד ומימון של ארגונים סוניים רדיקליים אשר הפעילו אלימות נגד מיעוטים מוסלמים־שיעים ולא־מוסלמים. 

בזירה האזורית, פקיסטן אימצה אסטרטגיה של לחימה "באמצעות שליח". במזרח, הצבא הפקיסטני מימן ואימן מגוון ארגוני טרור שפעלו בקשמיר נגד הודו, היריבה הגדולה; במערב, פקיסטן תמכה בארגוני ג'יהאד אפגניים (מוג'הדין), שלקחו חלק במלחמה נגד בריה"מ ולאחריה במלחמת האזרחים באפגניסטן. פקיסטן היתה גם מהראשונות שהכירו בממשלת הטליבאן אשר הוקמה ב־1996 באפגניסטן. בקוצר ראות, היא לא השכילה לחזות את תוצאות המשחק המסוכן שהוליד קשרים בין ארגוני הטרור מבית וכוחות הג'יהאד מחוץ. 

קשרים אלה התהדקו בעקבות פלישת ארה"ב לאפגניסטן בדצמבר 2001. פעילי טרור מהטליבאן האפגני, אל־קאעידה ואחרים, שברחו מפני כוחות הקואליציה באפגניסטן, מצאו מחסה באזורים השבטיים בפקיסטן הסמוכה. כניסתם הזינה וחיזקה את ארגוני הטרור המקומיים שהפנו את האש נגד ממשלתם, עד שהצבא הפקיסטני איבד למעשה שליטה על מי שהיו פעם בני טיפוחיו. ב־2007, כשהחלו המתקפות האמריקניות מהאוויר נגד בסיסי טרור ברצועה השבטית בפקיסטן, הוקם הטליבאן הפקיסטני כגוף מתאם בין הארגונים המקומיים. אף שאיננו מלוכד ואף שהוא סובל מתחרות ומפיצול בין תת־ארגונים ומנהיגיהם, הטליבאן הפקיסטני מוביל מאבק אפקטיבי נגד הצבא הכולל גם טרור חסר הבחנה. 

באופן פרדוקסלי, שיתוף הפעולה ההדוק בין הטליבאן הפקיסטני והאפגני, המבוסס בין היתר על זהות אתנית פאשטונית משותפת, לא הביא את פקיסטן להפסיק לשחק באש - בעודה נלחמת נגד הטליבאן הפקיסטני, המשיכה לתמוך בטליבאן האפגני. עתה היא ניצבת מול מתקפה נרחבת שמאיימת על יציבותה. מה שהחל כטרור הממוקד באזורים השבטיים חרג מזמן לפרובינציות האחרות ולמעשה שוטף כבר את כלל המדינה. ביוני 2014 ביצע הטליבאן פעולת טרור רבת נפגעים בשדה התעופה בקראצ'י. פעולה זאת הביאה את הצבא להסיר כפפות ולפתוח במתקפה נרחבת נגד בסיסי הטליבאן המרוכזים בצפון וזיריסטן שברצועה השבטית. מאות נהרגו, עשרות אלפי אזרחים ברחו והפכו פליטים במדינתם. היה זה סימן לכך שפקעה סבלנותו של הצבא מהניסיונות הכושלים של הממשלה לנהל מו"מ לשלום עם הארגונים האיסלאמיסטים. פעולת הטרור בבית הספר בפשאוור, שבו רבים מהתלמידים הם ילדיהם של אנשי צבא, באה כנקמה על המתקפה בווזיריסטן.

ניתן לצפות שהצבא יגיב בזעם וירחיב עוד את התקיפות נגד הטליבאן. אלא שזוהי הצתה מאוחרת - פעולות הצבא בחודשים האחרונים אמנם פגעו בטליבאן הפקיסטני והחלישו אותו, אולם הוא ללא ספק מסוגל עדיין להשיב מלחמה ולהמשיך לערער את המדינה השסועה.

 

הכותבת היא מומחית לסכסוכים בדרום אסיה, אוניברסיטת בר־אילן טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו