הקמפיין נגד נתניהו

דן שפירו הוא איש רב קסם, נחמד מאוד ומשדר נועם וחביבות, חף כמעט מגינוני כבוד או יוהרה. אבל שפירו אינו אדם פרטי. הוא כאן כדי לייצג את מדינתו והעומד בראשה. אין ספק שהדברים שאמר אתמול בבר אילן, נאמרו ברשות, בסמכות ובשליחות האיש מהבית הלבן. כנראה הכל מותר למען המטרה הנעלה: לגרש את ביבי.

הדברים של שפירו הם קשים ובוטים. הקולות הינם צורמניים למשמע כל אוזן, גם של מי שלא מתכוון לשלשל "מחל" בקלפי. בהפוך על הפוך, אובאמה עוד יכול לאחד את הציבור נגדו ובעד ראש הממשלה שאותו הוא מבקש להדיח.

אז איך קורה שנשיא ארה"ב וממשלו עושים טעות כזאת? ההסבר פשוט: קולות המלחמה שפשו בארץ עוד לפני שפוזרה הכנסת והגיעו לשיאים חדשים אחרי, תקשורת מתלהמת, סקרים הזויים, הסיסמה "רק לא ביבי" שנאמרת בפי כל, והתחושה כי צריך רק עוד פוש קטן אחד ונתניהו מתאדה מחיינו, הביאו אותם למחשבה שלחץ מצידם רק יוסיף דלק למדורה שממילא בוערת פה גם בלעדיהם.

אולם המציאות מורכבת יותר. בניגוד מוחלט לרושם, נכון לעכשיו היחיד שיכול להרכיב ממשלה הוא נתניהו. גם לפי הסקר שפורסם אתמול בערוץ 10, שעד כה מדובר בסקר הגרוע ביותר שפורסם מבחינת נתניהו והימין, נתניהו הוא ראש הממשלה (עיקריו: 22 לעבודה, 20 לליכוד, 15 לבית היהודי, 13 לכחלון, 11 לישראל ביתנו, 10 ליש עתיד). אפשר להרכיב קואליציות כל היום וכל הלילה באולפני הטלוויזיה: לחבר את אביגדור ליברמן עם זהבה גלאון, את יאיר לפיד עם החרדים, את בוז'י הרצוג עם הערבים - הכל הולך כדי ליצור את התחושה שנתניהו אאוט וקואליציית המישמש שמאל־ימין - אין. וזה עוד לפני שנתניהו שלף שפן כדוגמת חיבור רשימות עם הבית היהודי, מהלך שבהחלט עשוי לצאת אל הפועל במידה שהסקרים יצביעו על דשדוש מתמשך. כרגע עוד אין צורך בזה. 

בניגוד לתחושה שהוא אמור לייצר, סקר שמציב שורה ארוכה של מועמדים לשאלת ההתאמה לראשות הממשלה, נועד מלכתחילה להראות אחוז תמיכה נמוך בנתניהו. אם רוצים לראות תמונת מצב אמיתית ולא מדומיינת, היה צריך להעמיד את נתניהו מול הרצוג ולראות את התפלגות האחוזים האמיתית. אחר כך להעמידו מול לפיד ולראות איך הגרף של ראש הממשלה עולה עוד קצת. ולבסוף, להעמיד אותו לבחירה מול ציפי לבני ולראות את העמודה שלו נוסקת גבוה לשמים.

אובאמה, המקבל סקירה מיועציו על הנעשה בישראל, ודאי קיבל את הרושם כי לבני, אותה הוא מכיר היטב, הפכה באחרונה לדמות אצילית ומחוזרת, יהלום אמיתי בכתרן של מפלגות השמאל. תחושות המיאוס בציבור מהציניות שלה והקלות שבה היא זורקת פעם אחר פעם את אנשיה, לא מגיעות עד וושינגטון. פה בארץ, לעומת זאת, הן מורגשות היטב. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו