מערכת הבחירות רק התחילה, וכבר מתבלט פן מכוער שלה - הפלישה הזרה והשימוש העילג בביטויים לועזיים מיותרים בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל. כך מוצגת העברית כשפה שכביכול אינה עשירה דיה לשרת את ה"קופירייטרים" ה"קריאטיביים". האם "רעיונאים" "יצירתיים" לא ישרתו טוב יותר את השיח הציבורי מאשר אחיהם החורגים?
במקרה או שלא, נדמה כי האות C מועדפת במיוחד בתחום זה, ונוסף על שתי המילים ה"עבריות" הנ"ל מככבות במקומותינו, בעל פה ואפילו בכתב, גם "קמפיין" במקום מסע/מערכת בחירות, וגם "קמפיינרים", אותם לוחמים ללא חת שיורים גם בשפה, לאחר שירו חצים מורעלים ב"קמפיינרים" מצידו השני של המתרס הפוליטי. לאלה יש להוסיף אישים השבים לזירה, בתהליך הקרוי משום מה "קאמבק".
גם סדר היום הציבורי/המדיני/המפלגתי/התקשורתי, חשוב ככל שיהיה, נפל קורבן לאותם חייזרים ושינה את שמו ל"אג'נדה", שהיא עצמה אינה מורכבת מסעיפים ומסוגיות, רחמנא ליצלן, אלא מ"אייטמים" ומ"אישואים". כך גם אופייה של המערכה (ה"קמפיין"): זה יכול להיות "פוזיטיבי" או "נגטיבי", ובכל מקרה שלילי מבחינת השפה.
הטכניקה נזקקת ל"פריים טיים", בעוד הצברים מתקשים משום מה לבטא את צמד המילים "זמן שיא", או ל"פריים" כדי למקם את נשוא הצילום במרכז ה"טייק", כלומר התמונה. שיא השיאים של הטכניקה, הפעם מנקודת ראותו של המועמד, הוא ה"ספין", כלומר תרגיל להסטת דעתו של הציבור מן העיקר בעיניו אל החשוב למועמד. אמנם המלה העברית לכך היא "סחריר", אולם הח"מ מתנדב להציע תחליף נוסף ל"ספין" הנוכרי: "מסיטון", לצורכי הסטה (לפעמים הוא מתפקד גם כ"מסיתון" לשם הסתה). והמועמדים עצמם, אלה רוקחים "דיל" אחרי "דיל". וכן, המו"מים השונים אינם דו־צדדיים אלא בי־לטרליים. מה ההבדל בין דו־צדדי לבין בי־לטרלי? המונחים זהים לחלוטין, למעט הלעז המיותר והמכוער. ומדוע המו"מ צריך להסתיים עד ה"דד־ליין" במקום עד תאריך היעד?
גם בירתה של השכנה ממזרח קרויה משום מה עמאן, שיבוש של המקור המקראי רבת עמון, בירת עמון. ובהקשר זה, בתקשורת גם מתעקשים על מונחים ערביים דוגמת "תהדייה" או "אינתיפאדה".
אליעזר בן־יהודה בוודאי מתהפך בקברו בשל המגמה, סליחה, ה"טרנד", של חדירת הלעז, בעיקר האנגלו־אמריקני, למקומותינו, ואינו מבין מה עוללו אותם "קריאטיבים" למפעלו האדיר, החייאת השפה העברית. במציאות הנוכחית, סליחה, "סיטואציה", נראה כי הנסיגה מעקרונות הציונות מתבטאת גם בשפה העברית, עוד קורבן של הרדידות ושל הבורות המכות בכל פינה, אם לנקוט לשון המעטה. סליחה - "אנדרסטייטמנט".
הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי