אם יזכה היום בנימין נתניהו בבחירות המקדימות הנערכות בליכוד ברוב מוחץ או רק על חודו של אחוז, אין לכך חשיבות רבה באשר למצבו הפוליטי במפלגתו ובארץ. לכל היותר יהיה אפשר להסיק מסקנות באשר לעריכת פריימריז ביום גשום של ממטרים עזים ובאשר לכוחם הארגוני של המחנות היריבים. זו חזרה כללית לקראת הפריימריז שייערכו כאשר יגיע תורם של הח"כים להיבחר לרשימה. לעומת זאת הליכוד אינו פטור מהשאלה הפוליטית והציבורית המתעוררת נוכח הפער בין שיעור המתנחלים הרשומים כחברים בליכוד ובוחרים בהנהגתו לבין שיעורי ההצבעה הנמוכים שלהם בהגיע מועד ההכרעה לכנסת. אז הם עורקים בהמוניהם מהליכוד לתמוך באיחוד הלאומי ובישראל ביתנו. אין חוק שאוסר על אדם להירשם למפלגה ולבחור את מוסדותיה, ובסופו של דבר להצביע ליריבתה. יש מדינות בארה"ב שבהן הדבר מקובל. אך הדיסוננס הצורם באוכלוסיית המתנחלים צריך לעורר תהייה ציבורית ומוסרית דווקא בקרבם. שכן המצב הסטטיסטי הזה נתפס כסוג של ניסיון ל"השתלטות עוינת". דווקא מפני ששיעורי התמיכה בנתניהו לעומת משה פייגלין הם בעלי חשיבות משנית בלבד מתעצמת השאלה מדוע יזם ראש הממשלה את הקדמת הפריימריז, ובכך הוסיף תמריץ למתח בין המפלגות ובשורותיהן. אם גם היה לו עניין לקדם את ההתפוררות בקדימה, שנאלצה להכריז על פריימריז מוקדם מהמתוכנן - התועלת אינה מובנת מאליה. מי נביא ויידע מי יריב נוח יותר לנתניהו - ציפי לבני או שאול מופז? הדעות חלוקות. חשוב מכל שהפריימריז בליכוד הגבירו את רעשי האדמה הפוקדים עתה את הקואליציה. בעקבות זאת נתניהו הולך וקרב במידה מסוימת לציבור שמילא את הכיכרות באוהלי המחאה ביולי - הן בתיקון יוזמת הדיור הציבורי לטובת החיילים ולרעת החרדים, והן בהבטחה להגיש הצעת חוק גיוס חדשה במקום זה הקרוי על שמו של צבי טל. אך מנגד יריבו מבית אביגדור ליברמן העלה את רף התביעות וגם שינויים אלה אינם מקובלים על ישראל ביתנו. התפר הדק של היחסים בין דתיים לבין חילונים, בין ישראל ביתנו לבין ש"ס כשהליכוד בתווך הופך להיות זירת הפתיחה, או אפילו יריית הפתיחה, למערכת הבחירות הבאה. איני מעריך כי עם מטחים כאלה, ועוד לפני הכנת תקציב המדינה הבא, תוכל הקואליציה להמשיך כתמול שלשום. לא יהיה מנוס מהקדמת הבחירות לכנסת ה-19 באורח ניכר.
