בעימות האלים בכפר הצפוני אבו סנאן התרחש אירוע שהצטייר לכאורה כ"סכסוך חמולות עדתי סביב מסרי כבוד". וכמו תמיד, בבירור ראשוני סביב התלקחותו של סכסוך חמולות באזורנו, עולה לכאורה כי ריב אקראי בין שני ילדים או פגיעה בכבודה של מישהי, הוא שגרר את מעורבות האחרים וחולל את הסכסוך האלים. בדיעבד שואל התם: כיצד נסחפו אנשים בוגרים וחכמים כל כך למעגל אלימות בשל מריבה בין שני דרדקים?
מבט מעמיק יגלה כי בנקיקי הזיכרון ובוואדיות הכאב באזורנו צפונים סיפורים בלתי גמורים, ובהם רצח ונקמות דם שאורכם דורות, חילול כבודה של אישה קדומה שנקמת שאריה איחרה, גזל שלא הושב, כפיות טובה או הסתה. אם מתמזל המזל, מגיעים לאזור הסכסוך מנהיגים בעלי אחריות משני הצדדים ונציגים אחראיים של הממשל. אלה שופכים מים על הגחלים, מפצים את הנפגעים בחומר, ברוח ובדברי כיבושין, ואחר כך מהדקים שיכבת אבק היסטורית נוספת לשורשי הסכסוך וכובשים ודוחים את התפרצותו המחודשת.
המקרה באבו סנאן, שגרעין יושביו המקורי היה מקידמת דנא דרוזים ונוצרים, שונה. לאורך שנותיה של ישראל הצטרפו לכפר בהכנסת אורחים יפה גם תושבים מוסלמים, ובהם בדואים וכפריים שחיו כמיעוט בשכנות טובה בכפר. אלא שלאורך השנים השתנה המאזן הדמוגרפי מתוקף ריבוי טבעי והגירה. לאחרונה, בצו הדמוקרטיה, ביקשו האורחים בכפר, שהם כיום כ־53 אחוזים מיושביו, להפוך בבחירות ממיעוט לבעלי הבית ולנהל את המקום. המארחים הדרוזים, שהצטמקו לכ־38 אחוזים (היתר נוצרים) התקשו לקבל את המפנה.
חרף זאת, טוענים ותיקי הכפר כי היה אפשר, גם במצב החדש, להגיע להבנות מתוקף הסדרים ושכנות טובה לפי רצון הרוב בלא קיפוחו של המיעוט עתיר הזכויות. אלא שלמתח שנוצר חברו "יוצקי דלק" מסוגה של התנועה האיסלאמית. תושבי הצפון מצביעים על כך שפעילי התנועה, בראשות השייח' ראאד סלאח, עושים עתה להקצנה דתית של האוכלוסייה הערבית בישראל בכללותה, כדי לסכל את מגמת האינטגרציה הגוברת שלה בחברה הישראלית.
ואכן, התנועה האיסלאמית, שהיא עתירת ממון (בעיקר מקטאר), מחלחלת בערביי ישראל מסרי אלימות וטרור מבית מדרשם של תנועת האחים המוסלמים, חמאס ודאעש. ההסתה לשנאת ישראל משמשת מכנה משותף עם הנהגת "ועדת המעקב" של ערביי ישראל. בהשראת האיסלאמיזם העולמי הפכה שנאה דתית ליהודים, לדרוזים, לנוצרים ולמיעוטים אחרים באזורנו למוטיב הטרור האיסלאמי המרכזי. בתהליך זה התייתרו הטענות לקיפוח והתביעות הלגיטימיות לשוויון של ערביי ישראל, והוסבו למנוף איסלאמי קיצוני שקרי סביב מזימות ישראל להרוס את אל־אקצא (שישראל הגנה עליו מפני הטילים שירה חמאס לעברו, והוא שמור טוב יותר ממסגדי המזרח התיכון וכנסיותיו, שאותם מחללים הקיצונים האיסלאמים).
ההסתה הזאת משתלבת היטב עם גלי הטרור של האיסלאם הרדיקלי באזור ועם הרג המוני של מיעוטים בסוריה, בעיראק ובלבנון. רק בשבוע האחרון נהרגו עשרות דרוזים בסוריה בידי ג'בהת א־נוסרה, והמתח העדתי והבין־דתי חצה את הגבול ומאיים על העדה הדרוזית הקטנה והאמיצה בישראל, המוגדרת על ידי המוסלמים של ראאד סלאח ודומיו "מורתדון" (חוזרים בהם מהאיסלאם) כופרים ומשתפי פעולה עם היהודים.
בסבך ההסתה האיסלאמית מאוימים היהודים, הדרוזים, הנוצרים ומיעוטים אחרים בידי פעילי האיסלאם הרדיקלי מבית ומחוץ. מסיתי התנועה האיסלאמית, ששירות הדרוזים בצה"ל הוא לצנינים בעיניהם, תובעים לגבות הרוגים מבני העדה כמחיר בריתם עם ישראל. לא בפייסבוק של אבו סנאן מדובר ולא בכבוד הבנות. כששיגרו אנשי התנועה האיסלאמית והנהגת ועדת המעקב את התלמידים זבי החוטם לבית הספר באבו סנאן כשהם חבושי כפיות "פלשתיניות" (כדי למחות על הריגת הטרוריסט מכפר כנא), הם השליכו בגלוי אבן איסלאמיסטית נוספת לבאר הדו־קיום. כדי להוציאה, יש להכניס את סלאח לכלא ולהוציא את תנועתו מחוץ לחוק. אחר כך נמשיך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו