צביעוּת מעל הבמה המרכזית

העם היהודי אוהב שלום ורודף שלום. נביאי ישראל הנחילו לאנושות את חזון השלום העולמי, "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". היהודים, לאורך אלפי שנות היסטוריה, שילמו בגופם את מחיר האלימות, השנאה והתוקפנות נגדם. במאה ה־20 איבדנו שליש מבני עמנו במהלך רצח עם שנועד להוביל ל"פתרון סופי" של בעיית היהודים. צריך מידה רבה של רשעות, של אטימות ושל זדון כדי להאשים את מדינת ישראל בביצוע רצח עם. שקר שחוזרים עליו פעם אחר פעם אינו הופך בשל כך לאמת.

מדינת ישראל, ביתם של פליטי חרב ניצולי השואה ושל יהודים שהתקבצו מארבע כנפות תבל, נאלצת, מרגע לידתה ב־1948, שוב ושוב להילחם על זכותה להתקיים בשלום ובביטחון במולדת ההיסטורית. בכל שנות קיומה לא היו לאזרחים רגעים של שקט ושל שלווה: מלחמות בלתי פוסקות, מטחי טילים על אזרחים תמימים, טילים נגד טנקים נורו על אוטובוס שהסיע ילדי בית ספר, ירי על גני ילדים ועל אולמות שמחות, חטיפות נערים, מחבלים מתאבדים ברחובות הערים ומאות פיגועים שרק דמיון שטני יכול להעלות על הדעת. 

מאז הפלתם של מגדלי התאומים התחיל העולם כולו להבין את האתגרים הקיומיים והביטחוניים שבפניהם עמדה ועומדת ישראל, כולל ניסיונות לפתח נשק גרעיני על ידי איראן, שמצהירה על כוונתה להשמידנו. 

מדינת ישראל עשתה מאמצים כנים לקדם הסדרי שלום עם שכניה. המאמצים הולידו הסכמי שלום עם מצרים ועם ירדן. בשנות ה־90 נחתמו הסכמי אוסלו בתקווה להגיע להסדר עם הפלשתינים. התקווה נכזבה, וקרוב לאלף ישראלים נרצחו לאחר ההסכמים. ב־2005 אולצו אלפי יהודים להיפרד מבתיהם, גם הפעם בתקווה להגיע להסדר. שוב התוצאה היתה שחממות פורחות הפכו לאזורי שיגור עבור מחבלי חמאס. 

ביוני 2009 הוצע לפלשתינים בנאום בר־אילן לדון בהסדר שלום במסגרת שתי מדינות לשני עמים. זאת מתוך הבנה שיהודים ופלשתינים יצטרכו לחיות לנצח בשכנות. קיווינו שבכך ייפתח שוב פתח לשיחות אמיתיות על שלום. כמו בעבר, גם היד המושטת הזאת נדחתה. הרשות הפלשתינית, בהנהגת אבו מאזן, בחרה לשתף פעולה עם מחבלי חמאס במקום עם מדינת ישראל. ברגע האמת אבו מאזן הפנה עורף לשלום, הקים ממשלת אחדות עם חמאס ונתן להם בפועל את הגיבוי לפתוח בירי טילים מאסיבי על אזרחי ישראל. מיליוני ישראלים תמימים היו חשופים לפגיעת אלפי טילים שנורו עליהם. ישראל בלית ברירה נאלצה לצאת למערכה כדי להגן על עריה ועל יישוביה. 

מאות מיליוני דולרים שהועברו לעזה על ידי מדינות וארגוני סיוע שימשו לחפירת מנהרות תופת, שכל מגמתן להרוג בדם קר מאות ישראלים בהתקפת פתע שתצא מתוך מעבה האדמה. המלט ששימש לדיפון המנהרות היה יכול לשמש לבניית אלפי יחידות דיור לתושבי עזה. סכומי העתק שהגיעו מקטאר סייעו להפוך את עזה לבסיס טרור מסוכן ואכזרי.

הרשות הפלשתינית בהנהגת אבו מאזן ומחבלי חמאס הם האחראיים היחידים והבלעדיים לסבל הפלשתינים. מידה רבה של חוסר אמינות נדרשת כדי לעמוד על במה חשובה באו"ם ולטעון שמדינת ישראל אחראית לאירועים בקיץ האחרון. הרשות הפלשתינית הצטרפה לציר הרשע, ואבו מאזן מתחסד בגלגול עיניים ומאשים את מדינת ישראל במעשים שהוא עצמו אחראי להם. מידה רבה של צביעות נדרשת ממי שביד אחת מניף יונה עם עלה של זית וביד האחרת מצטרף לכוחות האופל.

העולם כולו זיהה לאחרונה את הסכנה הנשקפת לעולם מקיצוני האיסלאם. אין מדובר עוד בבעיה מקומית, מזרח־תיכונית, אלא באיום אמיתי לתרבות המערבית ולאנושות כולה. חבל מאוד שהפלשתינים מובלים על ידי הנהגתם למלחמה במקום לשלום. 

גם היום מדינת ישראל מושיטה יד לשלום, אולם לאחר ניסיון היסטורי בן אלפי שנים היא לעולם לא תהיה מוכנה להמר על ביטחונה. ליהודים אין מקצה שיפורים בהיסטוריה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו