לתקוף עם כל מה שיש | ישראל היום

לתקוף עם כל מה שיש

גאורגיה אולי לא הפסידה מאז שטימורי קצבאיה מונה למאמן, אבל חשוב לזכור שעדיין מדובר בנבחרת קטנה שב-20 השנים האחרונות סיימה אחרונה או לפני אחרונה כמעט בכל קמפיין שבו השתתפה.

זה מצוין שמגיעה לכאן נבחרת קטנה מלאה בביטחון, וזה אמור להקל עלינו את החיים. זה שהם ניצחו את קרואטיה לא צריך להפחיד אותנו. אנחנו חייבים לשחק את המשחק שלנו, עם שליטה במרכז ולצרף הרבה שחקנים להתקפה. חייבים לנסות להכריע את המשחק כבר משריקת הפתיחה כי הגאורגים יתבצרו וירצו לצאת עם תיקו. אם נחכה עד אמצע המחצית השנייה כדי לתקוף עם כל הכלים שלנו, זה עלול לא להספיק הפעם.

לקראת הבונקר הגאורגי הצפוי, ישראל חייבת לעלות בהרכב הכי התקפי, כי כל תוצאה מלבד ניצחון לא שווה כלום. יש לי בעיה בעמדת המגן הימני. דני בונדר צריך להיות המגן הימני, אבל אם הוא לא יכול לשחק, רמי גרשון צריך לזוז ימינה ולשחק באגף.

ביברס נאתכו צריך לרדת לספסל. גילי ורמוט הוא הבחירה הכי טובה לתפקיד זה שיקשר בין ההגנה להתקפה. המאמן חייב להתעלם מהשיקולים הזרים ולתת לאחד השחקנים הכי יצירתיים שהיו לנו כאן בשנים האחרונות לשחק. אין סרט כזה ששחקן שהוביל את הפועל ת"א לליגת האלופות לא יהיה בהרכב הראשון.

בהתקפה צריכים לפתוח בן שהר ואליניב ברדה, שני שחקנים מהירים, כשלשהר יש את היתרון במשחק ראש המעולה, והוא יכול לנצח בקרבות האוויר ולהוריד לקשרים לבעיטה.

מאור בוזגלו היה מצוין מול לטביה, אבל חשוב שיהיה שחקן מהספסל שיעשה את השינוי. בוזגלו הוא חילוף ראשון קלאסי הרבה יותר מבניון. זה לא מקצועי ורציני ששחקן שלא שיחק חצי שנה חוזר היישר למשחק רשמי של הנבחרת. אנחנו לא קבוצת המילואים של צ'לסי, שם הוא צריך לחזור לכושר. אם ישחק וחס וחלילה יקרה לו משהו, עוד יאשימו אותנו באנגליה שהרסנו לו את הקריירה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו