"השמועות על מותי", אמר פעם מארק טוויין לאחר שמאן דהוא הפיץ שמועה שהסופר הנערץ הלך לעולם שכולו טוב, "היו מוגזמות מדי". על דרך ההשאלה בלבד, היה יכול גם גבי אשכנזי לומר משפט דומה עם פרסום המלצת המשטרה השבוע להעמידו לדין, בעוון הפרת אמונים ומסירת מידע למי שאינו מוסמך לקבלו. אבל מכאן ועד החגיגה הגדולה שכמה כלי תקשורת עשו לו על ה"זיכוי" - הדרך רחוקה.
אדי הסירחון הרע נודפים למרחק. ה"חונטה" שהתנחלה בלשכת הרמטכ"ל וניהלה מתוכה את המלחמה בשר הביטחון ברק בוודאי אינה ראויה לצל"ש; לא על הישגיה ולא על שיטות העבודה, שרק מעטות מהן נגלו בינתיים לעינינו.
שלא תהיה טעות: מלחמות גנרלים תמיד היו באזורנו. גם קרב־רב בין לשכת הרמטכ"ל והשר הממונה עליו אינו דבר חדש. אבל גם ב"מלחמה" יש כללים, ולא הכל מותר. בוודאי לא חציית הקו, שלפעמים הוא דק מכל דק; קו שמבדיל בין תמרון פוליטי מותר (גם אם אינו ראוי), תחמני ותכססני ככל שיהיה, לבין עבירה פלילית שעלולה לפגוע, גם אם שלא מדעת, בביטחון המדינה.
זכויותיהם של לוחמים מהוללים בהגנה על ביטחון המדינה אינן יכולות להצדיק, בשום מקרה, עבירות פליליות דוגמת השמדת ראיות, שיבוש מהלכי משפט או הפרת אמונים. הניסיון להמעיט בחומרתן של עבירות אלה ולגמד את מידתן אינו ראוי. גם אם בתחנת המוצא היעד היה שונה לחלוטין, רשויות אכיפת החוק אינן רשאיות לעצום עיניים לנוכח עבירות שהתגלו במהלך החקירה.
אם בארז (וינר) ושות' נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? אם רמטכ"ל מתיר לעצמו, כך לפי החשד, למסור מידע מסווג ביותר לעיתונאים מלחכי פנכתו, רק כי "הוא סומך עליהם", מדוע שטוראי כהן לא יעביר מידע סודי הרבה פחות לעיתונאי או לסתם חבר שהוא סומך עליו בעיניים עצומות?
החוק הפלילי בעניין זה ברור ביותר. עצם מסירת המידע בידי עובד ציבור מן השורה, גם אם לא יפורסם לעולם, הוא עבירה פלילית שעונשה חמור - עד כדי שלוש שנות מאסר. אך כשמדובר ב"ידיעה סודית", אשר ביטחון המדינה מחייב לשומרה בסוד, העונש תופח עד 15 שנים. מבחינה משפטית, הטענה שלפיה רמטכ"ל מוסמך למסור ידיעות לעיתונאים שהוא "סומך" עליהם, אין לה על מה שתסמוך. גם אם נאמין שמדובר באנשים שסרגל נראה עקום לידם, מי לידינו יתקע שהמידע הסודי לא יגיע לידיים אחרות בשל רשלנות או חוסר זהירות? וכבר היו דברים מעולם.
זו רק תחילת הדרך
הפער בין הר ה"פוטש'" הגבוה שנצפה בראשית החקירה, לבין הממצאים שעלו על פי החשד עם סיומה, אינו תופעה חריגה. די לנו אם נזכור כי פרשת הנשיא קצב התחילה בחשדות לסחיטת הנשיא, המשיכה במעשים לא ראויים והסתיימה בהרשעה בעבירות של אינוס ושיבוש מהלכי משפט.
כל הבקי ולו מעט בעולמן של חקירות פליליות יודע שמדובר בתופעה שכיחה ביותר. לעיתים השינוי בתמונת המצב מתגלה אפילו במהלך המשפט עצמו, תוך כדי חקירת עדים בבית המשפט. רק לאחרונה הועמדה אישיות בכירה לדין באשמת קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובהפרת אמונים, שהתגלתה תוך כדי מסירת עדות תמימה במשפטם של אנשים אחרים שהיו כפופים לה. אכן, מדובר בחזון נפרץ בהליך הפלילי: המטרה הראשונית מתבררת ככזו שאינה ניתנת לכיבוש, ומתמוססת בהיעדר די ראיות לביסוסה. אך בדרך אל היעד מתגלים מעשים חמורים לא פחות, שמחייבים העמדה לדין.
בשלב זה, יש להדגיש, מדובר בחשדות בלבד. המלצת המשטרה כשמה כן היא: המלצה בלבד. ככל רשות מינהלית אחרת, חייבת גם המשטרה לקבל החלטה אם לסגור את התיק, או להעבירו הלאה לידי הפרקליטות. ככל החלטה מינהלית, גם זו טעונה נימוקים, והם־הם לב ההמלצה.
אך זו רק תחילתה של דרך. אנשי הפרקליטות, ובראשם פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, יבחנו בשבע עיניים את הראיות, ינתחו את משמעותן המשפטית, יעריכו ויכריעו אם די בהן כדי לגבש כתב אישום בר סיכויי הרשעה.
לצד אלה, וכמו בכל הגשת כתב אישום, הם יהיו חייבים להכריע בשאלה אם יש בהגשת כתב אישום נגד כל אחד מהמעורבים "עניין לציבור". הררי המילים שנשפכו בנושא בתקשורת הכתובה והאלקטרונית מלמדים שלציבור יש עניין רב בפרטי הפרשה העגומה. ואם כך, בקצה קצהו של הקרחון שכבר נגלה לנגד עינינו, יש לשער שהעניין רק יגבר וילך עם הסרת צווי איסור הפרסום, ועם גילוי סילוני המיץ העסיסי שיתפרצו מהפרטים שטרם נודעו ברבים.
היועץ המשפטי לממשלה ואנשי צוותו ייתנו מן הסתם משקל למיהות המעורבים, אך זהותם עשויה להתברר כחרב פיפיות. לצד ההערכה לפועלם הביטחוני, ניצבת חובת השוויון בפני החוק - עקרון יסוד במשטר דמוקרטי. לעיתים דווקא רום המעלה עלול לשמש נסיבה מחמירה ולא מקלה.
זיכרונות מדיין ומרפול
למרות פרסומים שהיו השבוע בתקשורת, אין זו הפעם הראשונה שרמטכ"ל לשעבר נחשד בעבירות פליליות. בהיותו רמטכ"ל אך גם לאחר מכן, חפר משה דיין בעשרות אתרי עתיקות בכל רחבי הארץ, ללא היתר ולאור היום. רק מזל גדול, ואולי נורמות ישנות (וקלוקלות) בסיוע רחמנות מופלגת של יועץ משפטי, הצילו אותו מהעמדה לדין.
הרמטכ"ל לשעבר רפאל (רפול) איתן לא רק נחקר, אלא גם הועמד לדין פלילי בגין מידע ששאב מפלט מחשב של צה"ל באופן שהיה בו פגיעה בפרטיות. רפול עשה זאת על מנת לקבל מידע על נפקדותו של אחד המועמדים למנכ"ל מפלגתו "צומת", שנמנה עם יריביו במפלגה. רק סעיף הגנה בחוק הפרטיות הציל אותו מהרשעה במשפט. וטרם דיברנו באלוף מרדכי, גיבור ישראל שהורשע במעשים מגונים, ובעשרות קצינים בכירים אחרים שהועמדו לדין, נשפטו וחלקם אף הורשעו בעבירות חמורות.
זהו סוד כוחה של מדינת חוק מתוקנת, ששורר בה שלטון החוק ולא שלטון האדם, ושלא ניכר בה שוע לפני דל. דין רב־אלוף כדין טוראי, והכל כפופים לחוק ושווים בפניו.
ומה דעתכם? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו