אין בעולם מגרש משחקים מלא הפתעות כמו המזרח התיכון. חדשות לבקרים אנו מתעוררים למציאות שבה הדבר היחיד המפתיע הוא, שאנו עדיין יכולים להיות מופתעים. הפעם זהו יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, שהודיע שהוא מכין הפתעה מדינית. אמות הסיפים נעו מהתרגשות, עד שעוזריו מיהרו להסביר שהכוונה לדרישה בינלאומית לקבוע דד־ליין לנסיגת ישראל לקווי 67'. המונח האנגלי "דד ליין" הוא בעל כפל משמעות - תאריך יעד אך גם קו־מוות.
אזרחי ישראל, כולל אנשי שמאל בלתי מקובעים, מבינים גם לאור לקחי צוק איתן, כי חזרה לקווי 67' משולה להתאבדות קולקטיבית. שטח שמדינת ישראל תפנה יהפוך מייד למעוז קדמי עבור איסלאם רצחני, שישלוט באמצעות פצמ"רים על שדות התעופה, על תחנות הכוח ועל יעדים אסטרטגיים חיוניים למדינת ישראל. אותם ישראלים שמציעים להתפשר על גבולות 67' הם אלה שמתנצלים היום על הגירוש מגוש קטיף.
ההצעה הבלתי מפתיעה, המיושנת והשחוקה של אבו מאזן משדרת תסכול עמוק ואובדן דרך. מעולם לא היה לציבור הפלשתיני מנהיג כל כך לא רלוונטי כמו אבו מאזן. אילו היו נערכות בחירות ברשות, לא היה לו סיכוי. עמו מעדיף את הרוצח הסדרתי ברגותי על פניו. הרשות הפלשתינית שעליה הוא ממונה מתקיימת בחסות צה"ל והשב"כ. חשיפת ההתארגנות הגדולה והאלימה נגדו על ידי כוחות הביטחון של ישראל, מאפשרת לו להמשיך במסע דילוגים בין בירות העולם. המצרים מתעללים בו, מציעים לו למשוך חבל, אבל זה נקרע לו ביד. חאלד משעל משפיל אותו עד עפר במסעות התחנונים שלו לקטאר.
רק כמה פוליטיקאים ישראלים מייצרים פנטזיה סביב המנהיג הפלשתיני המתון האחרון. ואם הוא המנהיג המתון האחרון - מה הטעם לנהל איתו משא ומתן? עדיף להמתין ולראות מי יגיע אחריו, שהרי הוא בשום מקרה לא יוכל לספק את הסחורה, גם אם יחתום על תעודות המשלוח במדשאות הבית הלבן.
אבו מאזן מנסה לרכוב על גל אנטי־ישראלי ואנטישמי, השוטף את אירופה ואת מרכז הצביעות העולמי בבניין האו"ם בניו יורק. המומחיות האקדמית העיקרית שלו היא רחיפה על גלים אנטישמיים. הוא מתעלם מעובדת יסוד אחת: לישראל אין שום כוונה לוותר על ביטחונה. מנהיגים רבים בעולם המערבי מתחילים להפנים כי המאבק של ישראל בטרור החמאסי הוא תמונת מראה למה שצפוי להם בעתיד הקרוב. סביר להניח כי גם הנשיא אובאמה כבר הפנים מי הם קורבנות הטרור האיסלאמי, ולא ייתן יד למהלכים שיחלישו את ישראל, העומדת בחזית המאבק העולמי בטרור המתגבר.
ההנהגה הישראלית חייבת להתרכז במשימתה העיקרית עתה, והיא טיפול נחוש במחבלי חמאס המנסים לקדם מלחמת התשה מול מדינת ישראל. שום הפתעה מדינית לא יכולה להסיט את תשומת הלב מהיעד העיקרי. הציר החדש של שיתוף האינטרסים בין ישראל, מצרים, ירדן, ערב הסעודית ואולי גם סוריה, הוא שיכול ליצור מזרח תיכון שונה לחלוטין. מזרח תיכון שבו פתרון הבעיה הפלשתינית יהיה אך מרכיב אחד, ולאו דווקא עיקרי במכלול שלם הנדרש כדי להבטיח יציבות במקום שעובר טלטלה קשה. ישראל חזקה ובטוחה היא עוגן מרכזי לשלום האזור כולו.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו