כלכלה

הכלכלנים החברתיים ידועים כמי שדואגים לכאורה לחלשים. אך מהם הישגיהם? מדוע אחרי יותר מ-60 שנים שבהן ה"לובי החברתי" ונציגיו הרבים בפוליטיקה המריצו ממשלות להוציא מאות מיליארדי שקלים, יותר מ-30 אחוזים מתקציבן המנופח, על "תשלומי העברה" (מהחזקים לחלשים) - בעיית העוני לא רק שלא נפתרה אלא, לדברי החברתיים, אפילו החריפה. גם למטיל ספק בסטטיסטיקת העוני המנופחת - המבוססת על מדדים שגויים ועל קיבוע יחסי של קו העוני - ברור שמהכנסה של פחות מ-5,000 שקלים, כפי שמשתכרים מרבית עובדי ישראל, קשה לגמור את החודש. לכן מרבית הישראלים, גם אם אינם רעבים ללחם, מותשים ומרוששים.

תשלומי ההעברה אמנם הצליחו למתן מאוד את מספר חסרי הבית והרעבים ללחם (רובם, אגב, אינם קורבנות העוני אלא של פתולוגיה חברתית שהתלות ברווחה רק מחריפה), אך טיפול יסודי בבעיית העוני מחייב מענה לשאלות הבאות: מדוע מדיניות הסעד לא הצליחה לפתור את בעיית העוני עד היום? מהו המחיר, גם הכלכלי וגם החברתי, שבו הושגו ההישגים לכאורה של מדינת הרווחה? והאם אין דרך יעילה יותר, ומזיקה פחות, לחלץ עניים מהעוני-

החברתיים מתעלמים משאלות כאלה. לדידם, העוני מחייב שישפכו עליו הרבה כסף, ואם זה לא עוזר אז עוד כסף. אפילו אחרי עשורים של כישלון מדיניות "היותר כסף" הם אינם בוחנים מה השתבש, ומדוע.

הח"כית לשעבר זהבה גלאון, אישה חדת לשון, מהווה בטיעוניה דוגמה בולטת לכשל המחשבתי של לובי הרווחה. לאחרונה האשימה גלאון את הממשלה בכך שהיא "ממשלה אנטי-חברתית שמתנערת מחובותיה לאספקת שירותים ציבוריים מתפקדים".

לגלאון נוח לדרוש שהממשלה תקצה אפילו 100 אחוזים מתקציבה לתשלומי העברה ושתטיל מסים דרקוניים כדי לממן זאת. קל לה גם לטעון שהקדשה של "רק" 30 אחוזים מהתקציב, מיליארדים רבים, היא "התנערות (של הממשלה) מחובות". גלאון בוודאי תאשים, כהרגלה, את הימין חסר המצפון החברתי (לדעתה) בכישלון המתמשך הזה של ממשלות ישראל לדורותיהן - אף שמקור רובו בממשלות שמאל שניפחו את תקציב הרווחה לממדיו הנוכחיים. היא בוודאי תכחיש שהאחריות לכישלונות הללו נופלת על פוליטיקאים פופוליסטים התומכים במדיניות המחבלת בצמיחה הכלכלית, מדיניות שגם מזיקה בסוף לשכבות המוחלשות, שהרי הצמיחה הכלכלית היא התקווה הטובה ביותר להיחלצותן מהעוני.

אפשר היה לצפות שכלכלן חברתי דעתן ישאל את עצמו "אולי אנחנו טועים"? אולי מדיניות הרווחה שעליה שפכנו מיליארדים לא רק שאינה מצליחה אלא אפילו גורמת נזק רב? אפשר היה גם לקוות שהחברתיים יבינו שהטייקונים הישראלים הם הגוזלים מהצרכן הישראלי יותר משליש משכרו המצומק על ידי מחירי מונופול מופקעים, והם הגורמים העיקריים להתרוששות הישראלים (לצד המונופול הממשלתי ומסיו הגבוהים המממנים את הבזבוזים והשחיתויות של המערכת הפוליטית).

אפשר היה לצפות כי הם יבינו שאפשר לפתור את בעיית העוני בזמן קצר יחסית על ידי שבירת המונופולים של הטייקונים, שבירת מונופולים שתביא לירידה דרסטית במחירים ולעלייה בכוח הקנייה של המוחלשים. אך החברתיים מעדיפים לתקוף את ממשלת הימין ולא נלחמים מספיק בריכוזיות המשחיתה.

הפתרון לבעיית העוני הוא מאבק במדינת הרווחה הביורוקרטית המחניקה שהחברתיים מצדיקים. למעשה, החברתיים מובילים את ישראל, בכוונותיהם הטובות, לעוני ולמסכנות של מדינת עולם שלישי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו