ביום שבו פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דו"ח קשה לרגל היום הבינלאומי למלחמה בעוני, היא גם דיווחה שהצמיחה במשק צפויה לעמוד השנה על ארבעה אחוזים. זו צמיחה הגבוהה בכשליש מארה"ב ויותר מפי שלושה ממדינות גוש היורו. מדובר בנתון חיובי שמקבל משנה תוקף לנוכח המצב הקשה של כלכלות אחרות בעולם.
יש לומר כי אמנם הדו"ח על העוני, שקבע כי 29 אחוזים מהאוכלוסייה בישראל עלולים ליפול לתהום העוני - כמעט פי שניים מהממוצע במדינות ה-OECD - מסתמך על נתוני 2008, אך יש לשער כי ב-2009 לא חל מפנה דרמטי כל כך במצב העניים. מצבם לא השתפר כמו מצב המשק הכללי, שנראה צומח, פורח ושמח. לכאורה, יש פה סתירה.
* * *
ננסה ליישב את הסתירה. בישראל קיימות שתי אוכלוסיות מרכזיות שמזינות את נתוני העוני הקשים, האוכלוסייה החרדית והאוכלוסייה הערבית, ושתיהן נמצאות עמוק בתוך ההגדרות של מצוקת העוני. כשמספר הילדים למשפחה עובר רף ממוצע, האב אינו עובד והאם יוצאת לעבודה קשת יום - עוני הוא כמעט גורל שאי אפשר להימלט ממנו.
גם האוכלוסייה הערבית, שחיה ברובה בכפרים ובעיירות שמצב התשתיות בהם אינו מזהיר, וששיעור הנשים היוצא בה למעגל העבודה הוא נמוך, נופלת עמוק בתוך ההגדרות הסטטיסטיות של העוני.
* * *
אבל יש גם בעיה עם הנתונים שעימם מתמודדים הסטטיסטיקאים. בישראל יש כלכלה שחורה רחבת היקף. בחלקים לא קטנים, גם בציבור החרדי וגם בציבור הערבי, יש נטייה לעסוק בעבודה לא מדווחת ולא רשמית. זאת לא סתם תיאוריה: אפשר לראות את ההפרש בין ההוצאה המשפחתית הממוצעת לבין ההכנסה המשפחתית הממוצעת, ומדובר בפערים של אלפי שקלים בכל חודש. ההפרש הזה אמור להגיע מאיזשהו מקום, והוא, מוכרחים להודות, בדרך כלל נובע מהכנסות ב"שחור".
זו הסיבה העיקרית לכך שהצמיחה במשק והמצב המעולה של מדינת "גדרה-חדרה", מדינה שבה יש בועת נדל"ן תוססת ועושר כלכלי שדומה יותר בתמהיל שלו למדינות ה-OECD, אינם מחלחלים לשני הציבורים החלשים יותר. ישראל אכן צומחת, אך הפערים בה אכן רחבים. העוני הוא קשה, וחייבים לטפל בו. הדרך הטובה ביותר לטפל בבעיית העוני היא פשוט להכניס, לשלב, כמעט בכפייה, את הציבורים החלשים הללו במגזר העבודה הרשמי. ואת זה ניתן לעשות רק באמצעות שינוי במערכת החינוך ופיקוח טוב יותר על אי אפליה בקבלת המגזרים החלשים לעבודה.
רק באמצעות כניסתם למאגר מקבלי המשכורות, יצופו הנתונים האמיתיים, וגם תצומצם במידה רבה "הכלכלה השחורה". הדבר הזה אפשרי באמצעות מאבק עיקש על שדרוג מערכות החינוך, גם במגזר החרדי וגם במגזר הערבי, ומציאה של פתרון הולם ויסודי לשילוב הגברים החרדים והנשים הערביות במעגלי התעסוקה במשק.
* * *
המשק הישראלי, בעיקרו, נמצא במצב מצוין, אך אם הצמיחה לא תגיע לכלל המגזרים במשק - לא נוכל לטפל בבעיות הקשות של העוני כמו שצריך. אם יימשך המצב שבו רוב רובו של העושר שנוצר לא מגיע אפילו בטפטופים לחלשים ביותר, התהליך לא יהיה יציב - ואת מחירו עלולים לשלם כולנו כחברה. וזו משימה לאומית חשובה.
