ס. יזהר, באחת היצירות הגדולות בספרות העברית, מספר על נפילתו בשבי, בשלהי מלחמת השחרור, של רועה צאן פלשתיני תמים בידי יחידה של צה"ל, ועל מסכת החקירות הגרוטסקית והאלימה שהוא עובר על מנת להוציא ממנו מידע שאין לו מושג בו. הסיפור, שהוא "ביקורת על כל מלחמה באשר היא מלחמה", כדברי פרופ' גרשון שקד, מציג את ההתלבטויות המוסריות של החייל ששומר על הרועה. לאורך הסיפור, יש טשטוש בין מחלקת החיילים לבין עדר הכבשים של הרועה. למרות שלחייל יש אפשרות לשחרר את הרועה, הוא אינו מעז לעשות זאת. לבסוף, החייל עצמו הופך ל"שבוי", מכיוון שלא היה מסוגל לצאת מהעדר. העמדה המוסרית האמיצה שהציב יזהר לגבי נורמת התנהגות לאדם, שעד לעוול שנעשה לנגד עיניו, "כי אם אתה שותק, אתה הופך שותף לחטא", נהפכה למצפן ומצפון לחברה הישראלית. את הסיפור, שכתב יזהר ב-1948, הפסיקו ברבות השנים ללמד בבתי הספר בשל גישה שסברה שהמציאות השתנתה, ויש ללמד דברים אחרים. האמנם? 62 שנה אחרי פרסום "השבוי", מתברר, שהאקטואליות של האירוע שמתאר יזהר בוערת גם היום. 54 שנה לאחר פרשת "כפר קאסם", 32 שנה לאחר פרשת פינטו במבצע ליטני, 22 שנה לאחר משפטי גבעתי באינתיפאדה הראשונה, לאחר שנשפך כל-כך הרבה דיו על דגל שחור, על פקודה בלתי חוקית ועל איסור פגיעה בחפים מפשע, בישראל 2010, חיילים עדיין מפגינים אטימות, קהות חושים ואדישות מוסרית. השבוע פורסם ביוטיוב סרטון שמציג חייל צה"ל משועשע, רוקד עם עצירה פלשתינית, כשהיא קשורה ועיניה מכוסות, בעוד חבריו המשועשעים מנציחים את הריקוד בווידאו. לפני כחודש פרצה סערה סביב פרסום תמונותיה של עדן אברג'יל כשהיא מצולמת לצד פלשתיני כפות ומכוסה עיניים. בעקבות הפרסומים אסף ארגון "שוברים שתיקה" מאות תמונות, שבהן נראים חיילים מצטלמים על רקע פלשתינים כפותים ומכוסי עיניים כשלפעמים הם גם מכוונים אליהם את נשקם. השבוע גם הורשעו שני חיילי גבעתי על "שימוש" בילד פלשתיני כמגן אנושי בעופרת יצוקה. החיילים הורו בכוח לילד לפתוח למענם תיקים כדי לבדוק שהם אינם ממולכדים. החיילים האלה לא לבד. למרות שביהמ"ש העליון קבע שהשימוש ב"נוהל שכן" אינו חוקי, בעופרת יצוקה, לפי עדויות "שוברים שתיקה", נעשה שימוש סיטוני ב"נוהל שכן". כדאי שהרמטכ"ל הנכנס, יואב גלנט, ינחה את מפקדי וחיילי צה"ל לקרוא את "השבוי", ולצפות בעיבוד למחזה של אריה יאס בתיאטרון עכו. יאס החזיר לקדמת הבמה את הדילמות המוסריות שעולות בעת חירום ומלחמה ואת ההשלכות שלהן. כמובן, יש הבדלים גדולים בין האירועים האקטואליים והאירוע ההיסטורי שתיאר יזהר. אך המכנה המשותף הוא ברור ועגום - עיוורון צבעים מוסרי. הדגל השחור שהניפו יזהר ב-1948 והשופט הצבאי בנימין הלוי ב-1956 דהה לחלוטין.
