רגעים של אחדות

במלחמת ששת הימים הייתי תלמיד בבית ספר תיכון. את רוח אותם הימים לעולם לא אשכח. רוח של אחווה ורעות עטפה את החברה הישראלית כולה, כאיש אחד בלב אחד, חזית ועורף מאוחדים להפליא. משהחלה מלחמת צוק איתן, רבים שחוו את ימי ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, חשים גם כעת את הרוח הגדולה של אמונה ותקווה, ממש כמו אז. אין לי ספק שגם המערכה הזו, תסתיים בהכרעה שיהיה בה ניצחון מובהק. 

ההנהגה הישראלית, בגיבוי האחדות הלאומית, לא תסכים לחזור על הריטואל הקבוע של מערכות שהופסקו טרם זמנן והיו מבוא למלחמות נוספות. רבותינו לימדונו כי הבא להורגך השכם להורגו, ובמלחמה כמו במלחמה. יש לנו מדינה וצבא כדי שלעולם לא נהיה בני חסות.

אזרחי ישראל הפנימו חיש מהר כי אנו מצויים במערכה קשה על זכותנו לחיות בביטחון במולדת. מערכה מול אויב אכזר שלחיי אדם אין כל ערך בעיניו, כולל של נשים וילדים חפים מפשע, ישראלים ופלשתינים כאחד. אויב שקידש את המוות, מתוך מחילות חייו שכולן מלאות בשנאה וברצחנות. 

רוח האחדות תימשך, כי אין ברירה אחרת. כולנו ,חזית ועורף, מצויים תחת איום. הסכנה אמיתית ומוחשית. טובי הבנים מוסרים את נפשם בהגנה על הבית. גם אותם אלה שניסו לשווק את אשליית השלום מבינים היום כי מי שמרחם על האכזריים, מתאכזר לרחמנים. 

בימים אלה אנו סולחים לכל נביאי השלום, מזלנו שרק מעט אנשים בתוכנו היו שותפים לתמימות הקדושה, שעלולה היתה להחליש את כוח העמידה שלנו. חיילי צה"ל, אנשי שמאל וימין, נלחמים היום כתף אל כתף והחברה כולה נותנת להם את מלוא הגיבוי הנדרש להמשיך בקרב עד להכרעה.

אויבינו, לא מכירים את רוחו של עם ישראל. עם שעליו נאמר כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. עם קשה עורף, עורף כל כך חזק שלא ניתן לכופף אותו. עורף הנושא עול אלפי שנות היסטוריה יהודית שלימדו אותנו שהיהודים יכולים לסמוך רק על עצמם ועל אביהם שבשמיים. 

קשה להתמודד עם האבל על מות חיילים בשדה הקרב וסבל הפצועים. כל חייל הוא עולם ומלואו. עם שלם שותף ליגון ולכאב. אך כששומעים ורואים את הורי הגיבורים חייבים להאמין שיש מעיין עמוק של עוצמה וגבורה, מעיין מלא שאין לו שיעור. מעיין שמבטיח את זכותנו לחיות במובן הפשוט ביותר של הזכות.