ארדואן ניגש למשאל העם מצויד בצבת גדולה כדי לעקור את שתי השיניים האחרונים מפיו של כלב השמירה על החוקה החילונית שקבע אטאטורק: הצבא ומערכת המשפט. לכאורה מדובר בשינוי לטובת הדמוקרטיה, שכן הדרג הפוליטי - נבחר העם - מחזק את שליטתו בצבא ומגביר את השפעתו על מינוי שופטים. שינוי זה משפר לכאורה את מעמדה הדמוקרטי של טורקיה בעיני האיחוד האירופי, ומקרב את טורקיה לסטנדרטים השלטוניים האירופיים המחייבים את שליטת הדרג הפוליטי בצבא. אלא שבמקרה הטורקי "השיפור" הזה נועד לתכלית הפוכה, שכן מטרתו היא דווקא לחזק את הגורמים האיסלאמיים על חשבון עוצמתם המצטמצמת של המרכיבים החילוניים, הליברליים, ששלטו עד לפני כעשור במדינה הטורקית. המשולש שמוביליו הם הנשיא גול, ראש הממשלה ארדואן ושר החוץ דבוטוגלו, קיבל זריקת עידוד להמשיך ואף להגביר את המדיניות הדו-פרצופית, שמצד אחד שואפת לחבר את טורקיה לאירופה כדי להרחיב ולהעמיק את מערכת ההסכמים הכלכליים עם האיחוד האירופי והעולם המערבי, ומצד שני להגביר את החיבור הפוליטי-תרבותי עם העולם האיסלאמי והערבי המתבטא גם בחימום היחסים עם איראן, סוריה ועזה. האיסלאם הפוליטי האקטיביסטי מחוץ לטורקיה מקבל גם הוא עידוד רב ממשאל עם זה, והשפעת תוצאותיו יגיעו למדינות אחרות במרחב: למצרים העומדת גם היא בפני צומת דרכים לגבי עתידה התרבותי-פוליטי בעידן שאחרי מובארק ותפקיד "האחים המוסלמים" בה; לעזה שבה מחזקת חמאס את האחיזה האיסלאמית בצוואר האוכלוסייה; לרפובליקות האיסלאמיות שהיו בעבר בדרום בריה"מ; לציבורים האיסלאמיים באירופה, ובוודאי גם לידידו הישראלי של ארדואן, שייח' ראאד סלאח, גיבור המשט הטורקי, ולתנועה האיסלאמית שבהנהגתו. ארגון אל-קאעידה נמצא בפיסגת פירמידה איסלאמית, שתנועות איסלאמיסטיות כמו חמאס, האחים המוסלמים ומפלגת הצדק והפיתוח הטורקית ומפלגות דומות הפועלות במדינות איסלאמיות רבות מרכיבות את גופה. חיזוק האחיזה האיסלאמית בטורקיה מחזק את הפירמידה האיסלאמיסטית העולמית, ותורם כך - בלי כוונה - גם להתעצמות הג'יהאד העולמי, שאת מלחמתו נגד המערב הוא מנהל ברחובות ניו יורק בעצם הימים הללו. הכותב הוא מרצה במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן