"מסמך גלנט"

הכינוי שניתן לנייר שנחשף בערוץ 2 על ידי אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל הוא מרחיק לכת. לקרוא לפיסת הנייר שהודלפה לתקשורת "מסמך" נובע רק מתוך רצון להאדיר את הנייר לכדי סקופ עיתונאי. יותר הגיוני לקרוא לנייר הזה, בין אם הוא אותנטי ובין אם מזויף, כמו גם לפרסומו - "מעשה בפרשה לא פטריוטית".

טוב עשה אייל ארד, אשר לכאורה הנייר נכתב ממשרדו, שהתייצב במשטרה והגיש תלונה. זה יבטיח חקירה מהירה ובלתי תלויה על מנת להסיר עננה שצברה תאוצה תקשורתית רבה.

הרעיון הגלום בנייר הזה, אסטרטגיה שלפיה יש להריץ את אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט לכס הרמטכ"ל תוך כדי הכפשת אחרים, ראוי לכל גנאי. אבל זה יכול להיות גם תוצר של מחשבה מטומטמת, תמימה או אפילו מעשה קונדס שהועצם על ידי התקשורת. בכל מקרה, התהודה שהנייר הזה קיבל מחייבת את הסרת העננה מעל התהליך החשוב לנו של מינוי הרמטכ"ל.

מבחינה עקרונית, תהליך מינוי הרמטכ"ל, כפי שהוא מתבצע על ידי שר הביטחון אהוד ברק, נכון. כך התמנה הרמטכ"ל מאז ומעולם. ההבדל הוא שלאורך השנים התקשורת הצליחה לחדור יותר ויותר לתוך "חדרי החדרים" של תהליכי קבלת החלטות, וכיום התקשורת איננה מגלה, לפעמים, את האחריות הראויה (כפי שנהגה בעבר). עתה צריך ברק למנות רמטכ"ל למרות רעשי הרקע, ואני דווקא לא כועס עליו כי הוא איננו מביע התרגשות מהפרסומים וממשיך בשלו.

אילו הייתי עיתונאי ש"המסמך" הזה נופל לידיו, הייתי מנסה תחילה לקבוע אם הנייר רציני או שזו שטות שאין להתייחס אליה כלל. הנוהג הקלוקל של "לספר לחבר'ה" ללא ביסוס המידע הוא מעשה שנובע משיקולים זרים, ולא מפטריוטיות ומדאגה לתהליך בחירה "נקי" של הרמטכ"ל הבא.

ייתכן שהאיש שכתב את המסמך - בין אם הוא אותנטי ובין אם לאו - יושב עתה ומחכך ידיים בהנאה לנוכח הטלטלה שגרם. ייתכן שהוא מודאג מחשיפתו. מה שבטוח הוא שהדאגה לביטחון ישראל היא ממנו והלאה. חבל שהתקשורת, מעצם טבעה, מעצימה עתה את האירוע והופכת מה שייתכן שהוא רק פסיק לטיטאניק.

כמובן, אם המסמך אמיתי יש לחקור מי כתב, מי יזם ומי פעל באורח לא ראוי לקידומו של מאן דהוא. אבל מה שמדאיג בפרשה הזו הוא שנוצרה עננה סביב תהליך מינוי הרמטכ"ל של צה"ל, ואמון הציבור בצבא עלול להישחק.

לסיכום, את העננה חייבים לסלק במהירות. יש לחקור את האירוע עד תומו. אסור להניח לנושא להתמסמס כדי שכולנו נלמד לקח, ובמיוחד יוזמי הפרסום.

אני מקווה שאכן יתברר בסופו של דבר כי הנייר אינו מסמך ואין מאחוריו יותר ממשהו רדוד וחסר משמעות. אם כך יתברר מישהו, עוד יאכל את הכובע על כי רץ לפרסם משהו שאין בו כל ממש. נכון, הסיכוי שמישהו מהמעורבים ילמד מכך לקח הוא קלוש עקב הרדידות הנוראה ששורה כאן לאחרונה. אבל אין ספק שבמקרה של זיוף גם התקשורת שלנו תצטרך לבדוק את עצמה.

חברים, על פטריוטיות שמעתם לאחרונה-

הכותב הוא תא"ל (מיל'), יו"ר המכון למנהיגות העתיד בנגב

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו