רק שנה וחצי חלפו ממבצע "עמוד ענן" והנה, באופן לא מפתיע, עוד "סיבוב" של טרור רקטי מעזה. עכשיו הטווחים גדולים יותר, ויותר מחצי מאוכלוסיית ישראל תחת איום רקטי. הלקח הזה חייב להילמד - הפעם לא מספיק "להחזיר את השקט". הפעם צריך לשנות את המצב שבו ארגון טרור ממטיר רקטות על אוכלוסיית מדינה חזקה כישראל.
את מטרות מבצע "צוק איתן" יש לפיכך להגדיר במדויק: מיטוט שלטון חמאס הנוכחי ופירוז רצועת עזה מנשק רקטי.
האם אפשר לנצח ארגון טרור? האם אפשר להשיג מטרות אלה בכוח צבאי? כן. ארגון טרור שיש לו בסיס טריטוריאלי ניתן להרתעה על ידי איום על בסיסו ולהבסה על ידי הברחתו מבסיס זה. השמדת התשתית השלטונית וחיסול ראשי השלטון או הברחתם מעזה הם יעדים בני השגה.
האם השגת המשימה מחייבת מבצע קרקעי? האם מבצע כזה כרוך באבידות?
כן וכן. כל מפקד צבאי יודע שהאתגר שלו הוא ביצוע המשימה ושמירת שלום חייליו, ובסדר הזה. רגישותנו לחיי חיילינו היא נכס אבל כשהיא הופכת לשיקול מרכזי היא פוגעת בייעודו של צה"ל - מתן ביטחון לתושבי המדינה. הכרזה נוסח "לא ניכנס לעזה" היא אווילות המשחקת לידי האויב, שמסקנתו מכך שעליו רק להחזיק מעמד כמה שבועות ולצאת מנצח. ולא מדובר במבצע עם מחיר דמים בלתי נסבל, גם לכניסה קרקעית יש דירוג ושלבים והיא אינה מחייבת כיבוש כל סמטה בכל קסבה או מחנה פליטים.
האם נישאר ב"בוץ העזתי"?
לא. אבל נחזיק בשטחים שכבשנו כבסיס לפגיעה קשה בארגוני הטרור ובתשתית הרקטית עד מיטוט השלטון וכתנאי לפירוז רצועת עזה.
ומי יבוא במקום חמאס?
מישהו אחר, אולי אפילו איש חמאס, אבל הוא יזכור מה היה גורלו של איסמעיל הנייה וכנופייתו.
שימו לב למסר שמעבירים "האנשים אשר על העדה" - ראשי הרשויות הנתונות תחת אש. הם, המחזיקים האמיתיים של העורף (בעזרת "כיפת ברזל"), אומרים להנהגת המדינה ולצה"ל - אנחנו נותנים לכם מנדט לפתור את הבעיה שאנו חיים איתה שנים. נמשיך להיות חזקים וסבלנים ונשלם את המחיר אבל תנו לנו פתרון של ממש.
אז יש צורך לאומי, מנדט של העם וצבא חזק. עכשיו צריך לנצח - למוטט את שלטון חמאס ולטהר את רצועת עזה ממערך הרקטות. מי שלא יעשה זאת עכשיו יצטרך לעשות זאת בעתיד, לאחר עוד סבל לתושבי ישראל ובתנאים קשים יותר. מי שיעשה זאת היום יהיה צוק איתן לעמו.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו