בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מתרחבת והולכת של פגיעה בדגל הלאום עד כדי ביזוי. הפער הבלתי נסבל בין הערכים שהדגל מסמל לבין השימוש המבזה שנעשה בו - אם לצורכי מסחר, לקידום מכירות ולהעשרת כיסו של הסוחר, ואם בהנפת דגלים קרועים המתנופפים כסמרטוטים על מבני ציבור - הוא שהניע אותנו, קבוצת אנשי מילואים, קצינים בכירים, להוביל מהלך להחזרת הדגל למקומו הראוי.
סממנים מדגל הלאום מלווים את העם היהודי עוד משחר ההיסטוריה ומימיו של גדול לוחמי העם היהודי, הרי הוא דוד המלך. חשיבותו של הדגל כסמל באה לידי ביטוי בדבריו של הרצל במכתבו לברון הירש בשנת 1895: "דגל מה זה? כלונס ומטלית אריג? לא אדוני! דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים ואפילו לארץ היעודה. למען דגל הם חיים ומתים. זהו הדבר היחיד אשר למענו הם מוכנים למות בהמוניהם".
ההתייחסות לדגל כמוה כהתייחסות לערכים המעצבים את דמות החברה - ערכים לאומיים, ציוניים חברתיים ומוסריים. הדגל מייצג את המורשת, המסורת, את העבר ההווה והעתיד, את רבבות לוחמי מרד גטו ורשה אשר נשאו עיניהם בערגה לדגל אשר היה תלוי בראש המבנה הגבוה בגטו, אשר איחד בין הלוחמים למען מטרה משותפת ונטע בליבותיהם תקווה.
האם ראוי שדגל שכזה, העוטף את חללי צה"ל רגע לפני שהם נטמנים באדמת המולדת, יהפוך למקדם צרכנות? לגימיק שיווקי? לפרסומת? וכל זאת רק כדי להעשיר את כיסם של הסוחרים תוך כדי ביזוי וזילות הדגל ופגיעה בכבודו?
מהו המסר החינוכי והערכי שאנו כחברה משדרים לנוער, לילדינו, לנכדינו כאשר מצד אחד הם רואים את הדגל מתנפנף בגאון על ראש התורן, הם מתעטפים בו באהבה וברגישות במהלך סיורם ברחבי הגטאות והמשרפות על אדמת פולין, באותו צד הם קוראים את דבר החקיקה המחייב כל מבנה ממשלתי וכל מוסד חינוכי להניף את הדגל בכניסה למבנה, ומצד אחר רואים דגל מבוזה שכל סוחר עושה בו כטוב בעיניו. כיצד פער שכזה משתלב עם דבריו של השופט מישאל חשין: "דגל ישראל אין הוא בסך הכל ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו, דגל ישראל הוא אני ואתה ואת הוא והיא, הם הן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו" (רע"פ 3904/96).
מבני ציבור אשר מייצגים את העם ונותנים לכל אחד מאיתנו שירותים שונים, ראוי כי יונף עליהם דגל הלאום. ואכן על רבים ממבני הציבור אפשר לראות במהלך כל השנה את דגל הלאום מתנופף בגאון.
חמור המצב וכואב כאשר על חלק ממבני הציבור מונף הדגל באופן לא ראוי עד כדי ביזוי וזילות הדגל, ולעיתים אי אפשר להבחין אם מה שיש בראש התורן הוא סמרטוט או באמת דגל לאום.
בואו כולנו לקראת יום הזיכרון הקרוב ולכל אלו שיבואו אחריו נשמור על כבוד הדגל, ננופף בו בגאון ובגאווה. אני קורא לכל מי שהדגל יקר לליבו להצטרף לקבוצה שלנו בפייסבוק "מאבק על כבוד דגל הלאום".
הכותב הוא סא"ל (מיל')