השבת לא נקרא בבתי הכנסת בפרשת השבוע, או ליתר דיוק, נקרא בענייני החג ולא בסדר הפרשות הרגיל. הפסקה זו מספקת לנו הזדמנות מצוינת להציץ אל מאחורי הקלעים של המושג "קריאה בתורה" ולהרחיב את היריעה להבנת משמעותה. בקלות רבה אפשר להבחין בין הפרקים שאותם נקרא בחגים לאלו שנקרא בשבתות. השינויים הללו יחייבו גם מתן משמעות עמוקה יותר למטרות השונות של הקריאה בחגים ובשבתות.
משה רבנו תיקן לישראל שיהיו קוראים בכל מועד בענייני המועד, ובמקביל הוא גם תיקן שיקראו בתורה כל שבת ושבת. לקריאה של כל שבת בתורה יש תפקיד מרכזי אחד - חיבור של כל חלקי העם יחד עם חלקי התורה כדי שלא יישכח פרק אחד מזיכרוננו הקולקטיבי.אין הקריאה הזו עוסקת דווקא בענייני השבת וקדושתה אלא בתורה עצמה בשלמותה - מבראשית עד סוף ספר דברים.
בימים ההם שבהם לא היו ספרים לכל אחד, והאדם היה עסוק מבוקר עד ערב בדאגה לפרנסתו ולא מצא עת לנושאים שברוח, תיקנה המסורת היהודית שבכל שבת יקראו מהספר פרקים. היו מקומות שבהם סיימו לקרוא את התורה אחת לשנה (שמחת תורה), והיו מקומות שבהם זה ארך כמה שנים. בכל מקרה לא היה כל קשר בין הפרשה למועד שבו היא נקראה בציבור.
למשל, בשבת האחרונה קראנו בפרשת "אחרי מות", אבל באותה מידה בשנים אחרות יהיה מדובר בפרשות אחרות לגמרי. החשיבות היתה בקריאה בתורה עצמה, ברציפות ובהתמדה, ולאו דווקא באקטואליות של הדברים. רבנים ודרשנים ניסו באופן טבעי למצוא הקשרים לנושאים אקטואליים, אבל היה בזה לא פעם בבחינת אילוץ. הקריאה והדרשות שבאו בעקבותיה היו בבחינת יצירת סדר יום רוחני לאדם, חיבור וקישור חיי הגוף של האדם לאוצרות הרוח של האומה, כשהפרקים השונים משמשים פלטפורמה ראויה לכך. שונה במהותה היא הקריאה בחגים שתוקנה על ידי משה. לקריאה זו יש תפקידים שונים לגמרי. היא תמיד תעסוק בנושאים הקשורים לחג בלי שום צורך בדרשנות מיוחדת. היא מזכירה לרבים בקהילה את הנושאים המרכזיים של החג, למשל בחג הפסח את עצם היציאה ממצרים ואת ההלכות החשובות הנהוגות בו ובהן איסור אכילת חמץ, חיוב אכילת המצה בלילה הראשון וסיפור יציאת מצרים (לא בכל מקום בעולם היהודי יש רב או דרשן שידע לעשות זאת וממילא הקריאה בתורה מנכיחה את הלכות החג). מעבר לאמור לעיל, יוצרת הקריאה בענייני היום חיבור בין האדם החוגג לבין התורה המשמשת מקור החג.
* * *
שבת חול המועד פסח היא דוגמה נהדרת לצורך זה. רבים מאיתנו מבלים את החג האביבי הזה בחיק הטבע, בבתי מלון ובחיק המשפחה. אין פגם בכך. להפך. מצוות השמחה היא ממרכיבי היסוד של החג. יש מרבותינו שאמרו כי זו אחת המצוות הקשות בחג, להיות בשמחה בלי כעס.
התורה מצווה על האדם לדאוג כפי יכולתו לשמח את עצמו ואת בני ביתו בפינוקים האהובים על כל אחד, אולם בקלות רבה זה יכול להפוך למועד של קלות ראש והתפרקות מערכות. כאן נכנסת קריאת התורה לתמונה. בית הכנסת אינו רק מקום תפילה, אלא מקום שבו החברה מתכנסת כדי לחוג את השמחה והאבל של מעגל השנה והחיים.
הקריאה בתורה מכניסה את כל הציבור להקשר שבו נערכות החגיגות. יצאנו ממצרים, ראינו את כל העבדות הנוראה שבמסגרתה הושפלנו אנחנו ומיליוני אחרים שם ובמקומות אחרים, וכך נזכור לא להתנהג כך כלפי אחרים. נזכור לשמוח במורשתנו עתיקת הימים, נודה לאלוקים על הטוב אשר גמל לנו עד היום הזה ונשמח ונעלוז על כך מאוד. הקריאה בתורה משמשת מקור השראה מרכזי לשמחה, היא מעצבת את החגיגות באופן היוצק להן תוכן, משמעות ורצון להעבירן גם לדורות הבאים.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו