החיים הטובים של עסקני העוני

אם יש משהו שצריך להיפטר ממנו ביחד עם החמץ, למכור אותו לגוי, עדיף לאסקימו בקוטב, או ליליד אבורג'יני באוסטרליה, כמה שיותר רחוק - אולי ראוי לשקול להיפרד מחלק מאירגוני הסיוע לנזקקים. מהגדולים שבהם. אחד מראשי העמותות הללו מתראיין בימים האחרונים כמה פעמים ביום. לא ברור אם נשאר לו זמן לעסוק בסיוע לנזקקים. שלשום הוא דיבר על 900 אלף ילדים רעבים בישראל. עסקן־עוני אחר דיבר על כמעט מיליון.

בימים האחרונים המספרים הללו גדלים ומטפסים ומתנפחים. בכל יום עולה מספר הרעבים בעוד כמה עשרות אלפים. אחד מראשי העמותות דיבר על עלייה של 47 אחוזים במספר הילדים הרעבים מאז השנה שעברה. איך הוא הגיע דווקא ל־47 אחוזים יותר? רק הוא יודע. ואיך המספר עלה ב־47 אחוזים אם גם בשנה שעברה היו "כמעט מיליון"?

בעשר השנים האחרונות מדווחים בכל שנה בערב פסח על "זינוק במספר הרעבים". אם נחבר את התוספת במספר הנזקקים שעליה מדווחים לנו בכל שנה, התוצאה תהיה שמספר הילדים הרעבים ללחם בישראל - כפול ממספר כלל אזרחי ישראל.

ב"ידיעות אחרונות", העיתון שמשווק את תזת ישראל המסכנה, קבעו בתחילת השבוע שהכל בגלל העלייה במחירי המזון. אלא שבסוף השבוע הקודם, באותו "ידיעות אחרונות", פורסם סקר מחירי מזון שהעיתון עצמו ערך, וממנו עלה שמחירי המזון בשנה האחרונה דווקא ירדו. 10 אחוזים פחות בין פסח הקודם לנוכחי. בפנינו תופעת טבע יחידה במינה: המחירים ירדו בזמן שהם עלו.

*   *   *

דומה שחלק ניכר מהעמותות שאמורות לסייע לנזקקים עוסק דווקא בסיוע למנהלי העמותות. משכורות הבכירים בכמה מהעמותות הללו מגיעות לרבבות שקלים בחודש. למען הגילוי הנאות ראוי היה שהם ידפיסו על כל קבלה משהו כמו "בזכות תרומתך נוכל לשלם למנכ"ל שלנו משכורת של עשרות אלפי שקלים בחודש". לפני כמה שנים פורסם גובה שכרה של מנהלת אחת העמותות. זה היה מיליון שקלים בשנה.

השבוע הם דיברו על כך שהמדינה חייבת להעביר להם עוד כמה מיליונים. סליחה? למה לממן עמותה שראשיה מעניקים לעצמם משכורות גבוהות משל שרים?

יהודים, היזהרו בתרומותיכם. בכל יישוב בארץ אפשר למצוא אנשים שעוזרים למי שצריך בהתנדבות בלי לקחת דבר לעצמם. לאירגונים הקטנים הללו - שאין להם פרסומות ברדיו ומנגנונים לאיסוף תרומות באמצעות אס־אם־אסים, שלא מחזיקים מנכ"ל עם משכורת ראוותנית - להם צריך לתרום. לעמותות הענק עם הפרסומות - לא.

מהצד השני יכולים מנהלי עמותות הזהב להציג  את הכרך הראשון של כתבי ר' אלתר דרויאנוב:

"קבצן נכנס אצל בעל בית לבקש נדבה, ולא ניפנה אליו בעל הבית. רגז הקבצן והתחיל תובע נדבה. רגז גם בעל הבית ואמר לו: 'רבי יהודי, הרוצה שיקבל נדבה, יבקש ואל יתבע'.

הפסיקו הקבצן: 'רבי בעל הבית, זה לי שלושים שנה אני עוסק, ברוך השם, באומנות זו, ואיני זקוק לך שתלמדני הלכות קבצנות'".

מבוקש

כל קבוצות הכדורסל באירופה מנסות לגלות מי המאבטח שהצליח לבלום את סופו.

*   *   *

גרוע מסודאן

בחזרה לעסקני העוני. לפני שנה, בשיאה של מלחמת האזרחים בסוריה, פורסם דו"ח של האו"ם שלפיו יש שם "קרוב למיליון" ילדים רעבים. בסוריה חיים כיום כ־18 מיליון אזרחים. בישראל - כמחצית מכך. כיוון שלפי עסקני העוני גם בישראל יש קרוב למיליון ילדים רעבים, הרי שהמצב אצלנו גרוע פי 2 מאשר בסוריה בשיאה של מלחמת האזרחים.

בסודאן מספר האזרחים דומה לזה של ישראל. לפי נתוני האו"ם, כ־10 אחוזים מתושבי סודאן סובלים מרעב. כלומר, לפי עסקני העוני, המצב בישראל גרוע יותר מאשר בסודאן.

למרות המשבר העולמי ולמרות שאנחנו חיים תחת איומי השמדה קבועים - למרות כל אלה, רובם הגדול של הישראלים חיים טוב. הרבה יותר טוב מאשר באירופה. אבל לפי העמותות שמתנפלות עליכם מכל תחנת רדיו וערוץ טלוויזיה - אצלנו גרוע יותר מאשר בסוריה המדממת ובסודאן. אם זה מה שיש להם למכור לנו, אסור לתרום להם.

ואולי ראוי ללמוד כאן מאירוע שמתואר בספר "מעשים שהיו בעירנו". "בעל בית מפייטרה־נמט הזמין עני לסעודת שבת. הגישו לשולחן מרק אטריות. נטל בעל הבית את הכף, לגם - ונכווה עד כדי כך שהתחילו עיניו זולגות דמעות.

אמר לו העני: 'בעל הבית, על מה אתה בוכה'?

בלע בעל הבית מה שבפיו והשיב: 'נזכרתי שאשתקד הלך אבא בדרך כל הארץ'.

תקע גם הקבצן את הכף לתוך הקערה, לגם לגימה יפה ואף הוא נכווה עד כדי דמעות.

אמר בעל הבית: 'רבי אורח, אתה למה בוכה'?

בלע האורח מה שבפיו והחזיר: 'אני בוכה שהלך אביך בדד, גלמוד, ולא נתלווה אליו בנו'".

*   *   *

מיהו גזען

מסמך רשמי של האו"ם שפורסם השבוע קבע כי ישראל אשמה בכך שגברים פלשתינים מכים לעיתים תכופות את בנות זוגם. לפי האו"ם, העימות עם ישראל מחייב את הגברים הפלשתינים להוכיח את גבריותם באמצעות מכות לנשים. לפני כשנתיים קבעה חוקרת ישראלית כי חיילי צה"ל לא אונסים נשים פלשתיניות בגלל שהם גזענים.

אם נחבר את שני המחקרים הללו נגיע לכמה מסקנות. בניגוד לטענות על קריסת הרמה האקדמית אצלנו, החוקרים הישראלים עומדים בסטנדרטים בינלאומיים. וגם, בניגוד לחיילי צה"ל, הפלשתינים אינם גזענים: הם דווקא כן פוגעים בנשים פלשתיניות. והכי חשוב: כל זה בזכותנו. 

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו