אמיתי לגמרי. נכון לשעת סגירת הגיליון, הצעד האמריקני המשמעותי ביותר נגד רוסיה היה זה: בהוראת המימשל בוטלה השתתפותם של וטרינרים רוסים בכנס מקצועי בוושינגטון.
זה כמובן לא עבר בשקט. האיגוד לפיקוח וטרינרי ברוסיה הבהיר כי מדובר בחבלה מכוונת ביחסים בין ארה"ב לרוסיה. אה, כן, היה עוד צעד משמעותי לא פחות: ג'ון קרי הודיע שהפלישה הרוסית היא "צעד בלתי הולם".
עכשיו, יש לא מעט ישראלים שמזלזלים בתגובה האמריקנית של החרמת הווטרינרים. יש כאלה שמגחכים, "זה מה שהאמריקנים מסוגלים לעשות" ו"זה מה ששוות ערבויות אמריקניות". זה כמובן לא מנומס ולא ראוי. שהרי יכול להיות שכאשר מדובר בחיות, נקמה בווטרינרים היא הצעד הנכון.
מה שמביא אותנו אל ימי העבר מלאי ההוד של ממלכת טרנסילבניה, כיום רומניה. אולי ניתן ללמוד ממה שהתרחש שם, בבתי המרזח הקטנים שבהם היו מופיעים מאלפי חיות, איך ראוי לנהוג בדוב הרוסי.
באחד מאותם בתי מרזח הופיע ערב אחד צועני, לצווארו אקורדיון קטן, בידו האחת חבל שאליו קשור דוב הרים, מאלו ששוטטו ביערות הממלכה, ובידו השנייה סיר גדול. הוא שם את הסיר על השולחן שבמרכז בית המרזח, סידר משהו תחתיו, העמיד עליו את הדוב, החל לנגן באקורדיון שעל צווארו, ומייד הדוב החל לרקוד.
כולם מחאו כפיים, וכמה גם הניחו מטבעות בכיס מעילו. אחד הנוכחים, העשיר של האיזור, המתין לבעל הדוב בתום ההופעה, ואמר לו: "אני מוכן לקנות ממך את הדוב בכמה שתרצה".
בעל הדוב סירב, והסביר שזו פרנסתו. אבל העשיר העלה את המחיר עוד ועוד ולבסוף בעל הדוב התרצה ומכר לעשיר את הדוב, את האקורדיון ואת הסיר בסכום עתק.
אחרי יומיים הגיע העשיר לביתו של האיש שמכר לו את הדוב וצרח: "אתה נוכל, הדוב לא מוכן לרקוד".
בעל הדוב שאל: "ניגנת לו באקורדיון"?
ענה העשיר: "כן, והוא לא רקד".
שאל המוכר: "והעמדת אותו על הסיר"?
אמר העשיר: "כן, והדוב הרוסי לא רקד".
שאל המוכר: "וזכרת להדליק נר מתחת הסיר"?
עד שייצא עשן
השבוע הופיע בתפריט של חדר האוכל בקריה: על האש, נקניקיות מעושנות, והכל עם הרבה חריף־אש.
אפשר להניח בסבירות גבוהה שהשריפה שהיתה השבוע בחדר האוכל בקריה, היתה תוצאה של הצתה שביצע חייל שהיתה לו ביקורת על הביצועים של השף המקומי. יכול להיות שהוא בסך הכל קיים את המנהג הצבאי של כיבוי הסיגריה בכוס הפלסטיק, בדיוק כאשר לתה היה טעם של בנזין.
ואולי זהו אותו מפקד מטבח, שעליו נהגו לספר פעם במדור הכזבים של "במחנה" את הסיפור הבא:
יום אחד הודיע מפקד המטבח: "פלוגה גימ"ל, יש לי שתי הודעות בשבילכם, האחת טובה והשנייה רעה. ההודעה הרעה היא שאתם עומדים לאכול אצלי הרבה זבל, ההודעה הטובה היא שיש מספיק לכולם".
חופרים
השבוע נפתח בפעם הראשונה בית הספר למקצועות הקבורה. הייתם מתים להתקבל. אם אתם טיפוסים חופרים - יש לכם עדיפות.
ראוי לזכור שמדובר במקצוע שכיום העובדים בו מצטיינים בעיקר בהוצאת הנשמה לקרוביו של מי שנשמתו כבר יצאה. לאור החיבה של חלק מהחברות קדישא לתשלומים מופרזים, מובן שהמועמדים ללימודים חייבים להצטיין בהעמקת הגווייה, ורצוי שעוד לפני תחילת הלימודים ייצאו מהארון.
מה שמזכיר את הסבתא־רבתא שלי, שהקימה בעיירה שלה בית יתומים. לאחד מאירועי ההתרמה שנערכו במקום הגיע הרב של העיירה, והוא התבקש לדרבן את התורמים. הרב חשב רגע ופתח את דבריו במילים הללו: "אני שמח לומר שבבית היתומים יש כיום 55 יתומים, כן ירבו".
הערות בעניין הפגנת החרדים
• ביום ראשון נטשו מאות אלפי תלמידי ישיבות את הגמרות ונסעו להפגין בירושלים. כיוון שהמדינה לא התמוטטה במהלך ההפגנה, הרי שאם החרדים צודקים ולימוד התורה הוא שמגן על עם ישראל, זהו לימוד התורה של חילונים ודתיים־לאומיים.
• ביום שישי האחרון קבע העיתון החרדי "המודיע", שהנהגת המדינה "רקובה ושפלה", עוסקת ב"סיפוק תאוותיה", שמדובר ב"פושעים", שאנשי השמאל החילוני הם "שליחי השטן", ושהציונות הדתית היא "תנועה מסואבת" ו"ספחת ממארת". מאמר המערכת, אגב, קרא להפסקת "השיסוי, ההסתה והעמקת הקרעים בעם".
• על האיום ב"העמקת הקרע" אם יגויסו, חזרו כל הדוברים החרדים. ואכן, יש חשש רציני שחרדים לא יתחתנו עם חילונים ודתיים, שהם לא יכירו בהכשר של הרבנות ולא יתגייסו לצה"ל.
• אחד הרבנים שהתראיין בקול ישראל בשידור ישיר מההפגנה, דיבר על "אווירה כמו באמירת כל נדרי". קביעה די מדויקת, שהרי תפילת "כל נדרי" נפתחת במילים: "על דעת המקום ועל דעת הקהל... אנו מתירים להתפלל עם העבריינים".
עניין של טיימינג
זה בטח רק מקרה שבדיוק ביום האישה הבינלאומי התקיימה אצלנו תחרות מלכת היופי.
הבהרה
כשנתניהו אמר בוועידה של איפא"ק ש"הטילים מאיראן יגיעו גם אליכם", הוא התכוון לתושבי אילת. האונייה בדרך.