עברו 40 שנה מאז מלחמת יום הכיפורים. השנה עסקנו כולנו במלחמה זו. כולנו - פירושו, אלו שהיו כאן בעת המלחמה ההיא. אותם אנשים אשר לחמו באותה מלחמה ואלה שגדלו בצילה של המלחמה. ואחרי כל הכותבים, ואחרי כל המילים שנאמרו, ואחרי שרבים כל כך השמיעו את קולם בנוגע למה שהיה אז, אין ספק שהמלחמה הזו נשארה עמוק בתוכנו. רבים מאיתנו עדיין מהלכים עם סימני השאלה ומנסים להשיב - למה זה קרה לנו? ושאלה אחרת שמציקה היא - איך זה קרה לנו, בייחוד אחרי "הנעליים הזרוקות בדיונות" של צבא מצרים במלחמת ששת הימים.
תא"ל (מיל') אריה קרן פנה אלינו, הלוחמים, ביוזמה לפעול למען מפקד, מצביא וחבר לשורות הלוחמים - למען רב־אלוף (מיל') דוד אלעזר ז"ל, הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים. לפתע מצאנו את עצמנו ממהרים לשתף פעולה למען דדו שכה הערכנו וכה אהבנו. ואז עלתה השאלה - למה היום ולא לפני 40 שנה או 30 שנה? ובכן, אין מקום לשאלה שכזו. יש בחברה מתוקנת ובמדינה דמוקרטית תהליכים שמשנים תפיסות עולם ותהליכי חשיבה שלוקחים עשרות בשנים. היום, ממרום גילנו וניסיוננו הרב ולאחר התפקידים הרבים שמילאנו לאורך כל הדרך, יש לנו את הכוח המוסרי להתייצב ולבקש לתקן את הטעון תיקון בכל הנוגע לדדו.
* * *
ועדת אגרנט הוקמה על ידי ממשלה שהיה לה חלק בתוצאות המלחמה. להחלטותיה היו השפעות על תוצאות המלחמה. ואותה ועדה לא הגיעה בסיכומו של דבר למסקנות כלפי הממשלה אלא האשימה את הדרג הצבאי. ההחלטה הקרדינלית היתה צריכה להורות על גיוס המילואים ומתן מכה מקדימה לאויב לפני תחילת המלחמה, ברגע שהיה ברור לכולנו שהמלחמה אכן עומדת לפרוץ בעוד כמה שעות. החלטות אלה יכולות להתקבל אך ורק על ידי הממשלה, כמובן בהמלצת הרמטכ"ל ובסיוע מודיעין נכון ומדויק. הממשלה והרמטכ"ל ניזונו מאותו מקור מודיעיני והוא אמ"ן, ובדגש ראש אמ"ן. זהו לקח שתוקן לאחר זמן רב, אולם בכל מקרה הממשלה, שברשותה היה אותו מידע שהיה בידי הרמטכ"ל, היתה שותפה להערכת המצב לפני המלחמה וגם מחובתה היה ליזום מכת מנע וגיוס מילואים.
* * *
אין אנחנו, הלוחמים, מבקשים למחוק או לשנות במאומה את החלטות ועדת אגרנט. מבקשים אנחנו לנהוג כלפי דדו ומשפחתו כבית הלל ולא כבית שמאי. כלומר, לאחר 40 שנה אנו מבקשים להוציא את דדו מספסל הנאשמים אשר הוא יושב בו מאז ימי ועדת אגרנט ואי אפשר גם לשכוח כי בעקבות אותה תקופה אף קיבל התקף לב.
ממשלה זכאית אחרי 40 שנה לומר ל"נאשם": זכאי אתה! הממשלה יכולה לאמץ את בקשת הלוחמים ולהכיר באופן המוצלח שבו דדו ניהל את המלחמה. הממשלה יכולה להכיר בהישגי המלחמה - אף שתחילתה היתה קשה - כגון הישג כיתור הארמיה השלישית בסיני והגעה אל מעבר לתעלת סואץ ועצירה 101 ק"מ מקהיר. בצפון עצרו כוחותינו 35 ק"מ מדמשק אף על פי שביום הראשון והשני מרבית רמת הגולן היתה בידי הסורים.
האיש שניהל ופיקד על הכוחות באופן מוצלח ביותר מתוך ראייה מערכתית והביא לממשלה הישג שממנו התחילה לנהל מו"מ מוצלח היה דדו אלעזר. מוסרית - כולנו חייבים לו.
היסטוריה נכתבת על ידי בני אדם, אך יש שההיסטוריה האמיתית היא זו הנמצאת בלבבות ובמחשבות.
דדו, מבחינתנו, הוא מפקד ומצביא שניהל את המערכה באופן מוצלח. הזמן ואנחנו צריכים לתת לו מנוחה שלמה באשר שוכן הוא.
הכותב הוא יו"ר האגודה למען החייל ולשעבר חבר כנסת ושר בממשלת ישראל