ההחלטה של ראש הממשלה לבנות באופן מיידי 1500 יחידות דיור בירושלים מעוררת ביקורת בקרב חוגי השמאל ובוודאי בממשל האמריקני שמפעיל לחץ על ישראל לחזור בה מכוונתה. הדבר מראה עד כמה החוגים הללו מנותקים מההוויה המתרחשת באותה עיר שחוברה לה יחדיו לפני יותר מ-45 שנים. עבורינו הישראלים, הבנייה בכל רחבי עיר הבירה שלנו היא זכות טבעית ומציאות שיצרנו בעמל רב. מעל לרבע מיליון יהודים מתגוררים באזורים ששוחררו במלחמת ששת הימים משום שזאת הייתה הכוונה של כל ממשלות ישראל למרות הקשיים שמערימים המבקרים.
יש לזכור כי המציאות הפוליטית הקיימת כיום שונה לחלוטין מהמציאות הפוליטית שהתרחשה בעבר וזה האתגר עימו עלינו להתמודד כיום. שכן, מייד עם סיום המלחמה החלה ישראל לבנות שכונות באזור ירושלים רבתי והיא יצרה מציאות בשטח. ואילו היום? על אף שהפלשתינים והאמריקנים רוצים לשנות את המציאות ולהחזירה לאחור הרי שהדבר כמעט בלתי אפשרי. אסור לנו גם לאפשר זאת והדבר שימנע זאת הוא המעשים בשטח, בדיוק כמו ההחלטה המדוברת.
ההחלטה של ראש הממשלה והלחץ האמריקני מתכתב היסטורית במובן מסוים עם מה שקרה בוועידת קמפ דיוויד הראשונה. בעת הדיונים על הסכם השלום עם מצרים לחץ הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר על ראש הממשלה דאז מנחם בגין להיות נכון לוויתורים בירושלים. בגין סיפר אז את הסיפור המזעזע על רבי אמנון ממגנצא כמשל שיש ללמוד ממנו לגבי הנכונות שלנו להעלות ויתור כלשהו בעיר והלחץ האמריקני פסק. האמריקנים השלימו במהלך השנים עם הבנייה הישראלית בכל חלקי העיר. כך למשל בשיאו של המשא ומתן עם הפלשתינים בתקופת הנשיא ביל קלינטון. ההחלטה להקים את שכונת הר חומה התקבלה בתקופת ממשלת רבין, שהצהיר מכל לכל במה שירושלים תישאר מאוחדת. לפיכך אין תימה שהוא נתן גיבוי מלא לבנייה באותן שנים בשכונות היהודיות מעבר לקו הירוק ובהן פסגת זאב, רמות וגילה.
בכלי תקשורת שונים חזרו שוב ושוב על הקביעה הביקורתית כי "ראש הממשלה נתניהו מבקש להרגיע את הימין בנושא שחרור האסירים ולכן הוא בחר בבנייה בירושלים שעה שהוא ממחזר תוכניות ישנות". אין זה משנה כלל וכלל. דווקא הקביעה הזאת היא הנותנת שכן היא רק מאששת את ההנחה שעל ישראל מוערמים קשיים שלא בצדק.
ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון הדגיש זמן קצר לפני מותו ש"אסור לוותר על ירושלים (והגולן)". המשורר הדגול אורי צבי גרינברג כתב פעם : "אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים". המילים של שני האנשים הללו יכולות לשמש השראה. שכן, הבנייה בכל חלקי העיר מונעת את חלוקתה ובעצם חזרה לעבר בו הייתה העיר חצויה בין שתי ישויות כעיר מוזנחת שרבים מתושביה היהודים עזבו אותה. יש לזכור גם לאחר תוכנית ההינתקות את הנזקים של פינוי והריסה. אסור לנו לחזור על טעויות העבר והבנייה תמנע זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו