מרוץ נגד כל התכנונים המוקדמים

לו היו נפגשים היום דונלד טראמפ וג'ו ביידן לשיחת מסדרון ספונטנית, על עניין אחד הם ודאי היו מסכימים מייד: זה לא הקרב שהם ציפו לו. אל מסע הבחירות של 2020 נכנסו השניים מעמדות שונות לחלוטין. האחד מתוך החדר הסגלגל, עם כלכלה שוברת שיאים, בסיס בוחרים מאוחד, ומרקם חברתי אמנם מתפורר לאיטו, אך מתפקד. היו שתיעבו אותו מעומק נפשם, היו שרכשו לילדיהם בובות בדמותו, אבל לכולם היתה דעה נחרצת לגביו.

השני נאלץ לחוות רכבת הרים פוליטית מטלטלת במיוחד. ההילה הנלווית למי שהיה סגנו של האדם החזק בעולם התפוגגה בן־רגע, עם כניסתו למאורת הזאבים המכונה "הפריימריז במפלגה הדמוקרטית". הכפשות בלתי פוסקות מבית, טענות לתקיפה מינית ואף הספדים פומביים לדרכו הפוליטית היו רק חלק מהמשוכות שצלח בעור שיניו. גם כשלבסוף זכה במועמדות אחרי יריית פתיחה מעוררת רחמים, מפלגתו נותרה קרועה מבפנים, עם אופוזיציה קולנית מאוד ומלאת מרמור כלפי ניצחון הממסד.

למרות העמדה הנוחה יחסית שהגיע ממנה,  הנשיא טראמפ לא יכול היה להרשות לעצמו לזלזל ביריב החדש. על ערכם של סקרי דעת קהל כבר נשפכו נהרות של מילים מזלזלות, בעקבות כישלונם בבחירות 2016. אבל גם הנשיא ידע שסוקרים מסוגלים להמציא את עצמם מחדש, ובגרסתם העדכנית הם לא בישרו לו על ניצחון מוחץ, לעיתים אף רחוק מכך. לצד זאת, בצוות של טראמפ ידעו היטב: התמדה של העליות בשווקים, בליווי קמפיין אסטרטגי במדינות המפתח ושורת עצרות משולהבות, בהחלט עשויים להשאיר את האיש והכובע האדום בבית הלבן, למשך ארבע שנים נוספות.

אלא שהאדם מתכנן - ואלוהים מנחית עליו עטלף שמביא ליותר ממאה אלף מתים, כלכלה משותקת ושיעורי אבטלה של מדינות עולם שלישי. על הדרך שולח מלאך המוות שוטר לבן, שמשום־מה חושב שזה רעיון טוב להשעין ברך על גרונו של גבר שחור במשך 9 דקות. מכאן, הדרך להצתת חבית נפץ גזעית שרק חיכתה לתזמון הגרוע ביותר להתפוצץ, היתה קצרה.

היתרונות שהיו לטראמפ, נדמה לרגע, התגמדו לעומת המגרעות שדבקו בו במצב הדברים החדש, כשלושה חודשים ליום הבוחר. סדר היום הציבורי הפך למפלצת דו־ראשית של נראטיבים מופרכים והרסניים: "שחורים נרצחים ברחובות על ימין ועל שמאל כשלנשיא לא אכפת"; ו"אלפים מתים במגיפה מדי יום בעוד ממשל טראמפ לא נוקף אצבע".

עוד מוקדם לקבוע את היקף הנזק שגרמה הקורונה למסע הבחירות של טראמפ, אבל מבחינתו, אשמים אינם חסרים: "סין ושקריה", "התקשורת המגויסת", המאפיינים הייחודיים של ארה"ב ועוד. אך גם אוהדיו יסכימו שחלק ניכר מהאשמה להידרדרות בסקרים נופלת על כתפיו. שורת התבטאויות תמוהות (לכל הפחות) מבית מדרשו, לעיני האומה כולה, בשידור חי, הקשו מאוד על הסרת התדמית הבעייתית בכל הקשור למאבק בנגיף - הגם שתפקוד ממשלו, בטח בתחילת המשבר, לא נפל מזה של מדינות מערביות רבות אחרות.

וכשההתפשטות מאיימת על אחד הנכסים החשובים ביותר של טראמפ - עצרות הבוחרים - בצוות הקמפיין יצטרכו למצוא מהר מאוד שפנים אחרים לשלוף מהכובע. לא לחינם הלין הנשיא לפני שבוע בראיון ל"פוקס ניוז", על כך שמושלים דמוקרטים מונעים ממנו לערוך עצרות בחירות במדינותיהם. התסכול של הנשיא מובן: המציאות גזלה ממנו את היתרון המשמעותי ביותר שלו על פני יריבו חסר הכריזמה.

עוד בנושא:

לראשונה: טראמפ עטה מסכה בפומבי

חוקר בכיר חוזה: "טראמפ ינצח למרות הסקרים"

טראמפ: "הכלכלה שלנו חוזרת לשאוג"

חזית דמוקרטית אחידה

עבור ביידן, לעומת זאת, סדר הדברים החדש היה מתנה משמיים. הרי קל מאוד להעביר ביקורת מבחוץ בעיתות משבר, וכשהנסיבות מובילות למחאות המוניות שנתפסות כהתנגדות ליושב בבית הלבן - זו בכלל סיבה למסיבה. בחסות המשבר המתעצם, הוא הצליח להעביר לחזקתו שני נכסים משמעותיים.

ראשית, הסוגיה הראשונה במעלה עבור הבוחר הממוצע - המצב הכלכלי - כבר חדלה מלשחק לטובת טראמפ. שנית, לנוכח תחושת הכאוס, האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית החלה להציג חזית אחידה עם האגף המתון, שבראשו עומד ביידן. סקר שנערך במדינות המפתח מצא כי לא פחות מ־96% מתומכיה של אליזבת וורן בפריימריז מתכוונים להצביע לביידן, כשגם רוב עצום של 87% מתומכי סנדרס האנטי־ממסדי הצהירו שייתנו לו את קולם. לשם השוואה, רק 74% מה"ברני ברוז" הצביעו לנציגת הממסד, הילארי קלינטון, ב־2016.

במציאות הזו, ברור מדוע ביידן מנסה להתחנף לשמאל. "טראמפ הוא הנשיא הגזען הראשון של ארה"ב", קבע במהלך כנס בוחרים וירטואלי בשבוע שעבר. ברוח התקופה, מעניין לדעת מה העבדים השחורים של ג'ורג' וושינגטון היו חושבים על ההתבטאות המופרכת הזאת. אפילו לא צריך להרחיק לכת עד לנשיא הראשון. רק 20 שנה לפני שביידן נולד, עמד בראש מפלגתו וודרו ווילסון. אותו נשיא דמוקרטי הנהיג מדיניות של הפרדה גזעית, ניהל יחסים חמימים עם הקו קלוקס קלאן, ומינה כמה גזענים מוצהרים לשרים בממשלתו. מזל שהרופא בן קרסון, שר השיכון השחור של טראמפ, יכול להציל את האירוניה רגע לפני התאבדותה.

תקוות טראמפ: הדיבייטים

גם אם כעת נדמה שהמסע של טראמפ מפרך יותר, במונחים של מרוץ לנשיאות, קו הגמר עוד רחוק. הקרב יתמקד במדינות המתנדנדות ובאזרחים מאמצע המפה הפוליטית, אלו שאינם שבויים בידי שום מועמד. כשמולו ניצב אחד הפרפורמרים המוצלחים בעסק, המועמד הדמוקרטי - שלא התברך ביכולות רטוריות מרשימות - יודע שבקרב על דעת הקהל עוד נכונות לו הפתעות.

שלושה עימותים טלוויזיוניים יחשפו את ביידן לשורת התקלות, עקיצות והנחתות מהאדם שהפך את ההטרלה למקצוע. מעל הכל, תוטל עליו חובת ההוכחה שיצליח לתפקד כנשיא גם בעוד כארבע שנים, כשיהיה בן 82. בהתחשב בגמגומיו הסדרתיים - קל זה לא יהיה. טראמפ, מנגד, יתפלל שהגרפים היחידים שימשיכו לטפס יהיו המדדים בבורסות. אחרת, צפוי לו קרב מייגע בניסיון להדהים את ארה"ב בפעם השנייה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו