היום העצוב של אמריקה הוכיח את חוזקה

הדרמה של ארבע השנים של ממשל טראמפ התנקזה אתמול (רביעי) למפגש בין שתי אמריקות בגבעת הקפיטול. כל מי שהגיע למתחם, בין שהיה עם הפורצים והבוזזים ובין שבא להפגין באופן לגיטימי, רצה להשמיע את קולה של אמריקה הנשכחת (והיו גם כאלו בשמאל הקיצוני שגם רצו להשמיע את קולם).

הקרב על הנפש האמריקנית התפרץ ברגע השיא מבחינת תומכי טראמפ - כאשר שני בתי הקונגרס החלו לספור את קולות האלקטורים שהצביעו בדצמבר.

השוטרת שניסתה להשתלט על המצב לא יכלה שלא לשתף אותי במה שהרגישה ושאלה מה אני מרגיש. "אנחנו בעולם אוהבים את אמריקה ומסתכלים עליה היום כמו על ילדים שההורים שלהם רבים", אמרתי לה.

השוטרת קראה לעמיתיה וסיפרה להם כמה זה נכון. זה יום עצוב לאמריקה, כי יש צד שחושב שגנבו לו את הבחירות וצד אחר שמזלזל באנשים הטובים שבאו לוושינגטון אתמול. למרות המקרים החריגים ואפילו הירי שנסיבותיו לא ברורות, לא הייתה אלימות שיצאה משליטה – לעומת המצב עצמו, שבהחלט כן.

גם אוונגליסטים נוצרים היו והניפו דגלי ישראל. במתחם עצמו היה כאוס, אך מחוץ למתחם אווירת חגיגות יום העצמאות.

פגשתי שני טקסנים שבאו ממדינת הכוכב הבודד רק כדי להשמיע את קולם עבור הנשיא ה-45, שנתן להם להרגיש בני בית בוושינגטון המנוכרת במשך ארבע שנים. אחד מהם אמר שהוא לא בעד המהומות. השני אמר שאין באמת תשובה, כי בסופו של דבר הכל לפי תוכניתו של האל, אבל הוא התעקש שאם השמאל והתקשורת לא היו מתעלמים מחצי מהעם, זה לא היה קורה.

"למה נותנים הנחות לתנועת 'חיי שחורים נחשבים'?" שאל, ולמעשה העלה את מה שרבים בימין תהו במאי: למה התקשורת התייצבה לצד אלו שהעלו את אמריקה באש במאי האחרון במהלך המהומות סביב מות ג'ורג' פלויד בידי המשטרה? שני הטקסנים אגב התעקשו כי ב-20 בינואר מבחינתם הנשיא יהיה דונלד טראמפ, גם אם ביידן באמת יושבע לנשיאות כפי שצפוי.

כך או כך, הזעזוע שפקד את וושינגטון מהדהד היטב ברחובות. אי אפשר שלא להרגיש בודד ברחובות השוממים בבירה האפורה הזאת - שהייתה במילא תחת הגבלות תנועה בגלל הקורונה. עכשיו (נכון ללילה שבין רביעי לחמישי) היא הייתה נתונה תחת מצור של ממש, לאחר שראשת העיר הטילה עוצר לילי.

גם במשבר הזה, שבו בפעם הראשונה זה כמה מאות שנים פולשים לקודש הקודשים של הדמוקרטיה האמריקנית (וכנראה הפעם הראשונה שלא על ידי כוחות זרים), יש נקודת אור: אמריקה עדיין עומדת על שתי רגליה. חלק מהמתפרעים אפילו עשו סלפי עם השוטרים שניסו לפנות אותם. בסופו של דבר הפוליטיקה לא הרסה את יחסי האנוש, שזה גם מעודד, אף על פי שמאוחר יותר דווח על כמה הרוגים.

צריך לזכור שלא היה כאוס ברחובות הבירה חוץ ממתחם גבעת הקפיטול, המסעדות היו פתוחות והחיים ניסו לשמור על "שגרת מהומות ושגרת קורונה". זהו יום עצוב לאמריקה, אך הוא מוכיח את חוזקה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו