למסתכל מהצד זה נראה כמעט מוזר. אירוע בלב ניו ג'רזי עם מאות מבקרים, אזרחי המדינה, שמתעניינים ברילוקיישן. ולא סתם מעבר אלא למדינה בזמן מלחמה בשבע חזיתות, חלקן פעילות מאוד וחלקן נסתרות מהעין ומבעבעות מתחת לפני השטח.

"אחרי 7 באוקטובר החלטתי שאני רוצה להיות עם העם שלי", הוא משפט נפוץ שחוזר על עצמו כשניגשים לשאול את העולים הפוטנציאליים איך דווקא עכשיו ישראל הופכת ליעד עבורם.

המקום: ניו ג'רזי, שם ארגון "נפש בנפש" מארגן יחד עם משרד העלייה והקליטה, משרד הבריאות ושותפים נוספים את יריד העלייה "מדקס" MedEx למשפחות וליחידים יום אחר יום. הדבר הופך הליך ביורוקרטי ארוך לחוויה מהירה בכמה תחנות במלון אחד. היעד: מדינת ישראל, מדינת העם היהודי. בחוץ: מפגינים אנטי־ישראליים שמזכירים כי הרדיפה האנטישמית לא מתרכזת בגבולות מדינת ישראל אלא גם הרחק ממנה.

בתוך האירוע הזה, שמתקיים מדי שנה, פגשתי לא רק יהודים אזרחי ארה"ב שמעוניינים לעלות לארץ, אלא גם כאלה שרוצים להגיע לעוטף ולצפון ורואים בכך שליחות. בזמן שהם מסתובבים בין הדוכנים של בתי החולים וקופות החולים בארץ,  כדי לבחון התאמה לעבודה, אני פוגשת גם את פרופ' סלמן זרקא, מנהל בית החולים זיו בצפת, שהגיע זו השנה השנייה לכנס, והפעם כדי לאתר כירורג חזה.

"שיעור הרופאים בצפון הכי נמוך בארץ"

כשאני תוהה אם מי מהעולים הביע עניין בבית החולים זיו, הוא משיב: "הם רואים את הדבר שונה מהתל־אביבים. מה שהצפון יכול להציע זה אימפקט - השפעה, משום שבאופן יחסי שיעור הרופאים בצפון הכי נמוך בארץ, כך שלפעמים אתה מגיע ואתה הרופא הראשון בתחום".

פרופ' זרקא מבהיר: "זה לא רק ציונות - כאמור, אתה מחפש השפעה. רופאים בשנות ה־50 שלהם, שיש להם כבר קריירה, מה שמדבר אליהם ומשפיע עליהם זה הרצון לבוא ולחולל שינוי. יש לי גם רופאים בארץ ש'עלו' ממדינת תל אביב לצפת", הוא אומר בחצי צחוק.

בית החולים זיו, שנשא בנטל הטיפול בחיילים בזמן שהחזית הצפונית היתה פעילה, טיפל ב־1,330 פצועים, חלקם משני האירועים הזכורים והקשים ביותר: עם הכניסה הקרקעית ללבנון ערב ראש השנה והחיילים שנפצעו במספרים גדולים, ואירוע פגיעת הטיל במגרש הילדים במג'דל שמס. "כל המדינה בפוסט־טראומה", אומר זרקא. "הפסיכיאטריה בזיו נחשבת מרכז מצוינות ארצי בכל הגילים, כולל הגיל הרך. הצורך בנו ילך ויגדל אחרי המלחמה לחיילים ולאוכלוסייה החוזרת".

לאחר מכן, בין הדוכנים אני פוגשת את איימי דיוויס מפילדלפיה, רופאה פליאטיבית שכבר במהלך המלחמה חיפשה כל דרך להתנדב בישראל. בין מאות הרופאים המתנדבים מארה"ב שהגיעו לישראל, איימי הגיעה לשלושה חודשי התנדבות בבית החולים הרצוג.

"עכשיו אני רוצה לעלות לארץ"

"עכשיו אני רוצה לעלות לארץ", אומרת. "אני יכולה להעניק לאנשים בישראל את כישוריי ברפואה. גם במרכז הארץ צריכים רופאים, אבל הייתי ארבעה שבועות בטיול מקדים בבאר שבע ובזכרון יעקב, והכל היה כל כך יפה ושקט, שהבנתי כי אני אוהבת את המקומות המרוחקים יותר".

גם את מצב המלחמה בחנה דיוויס מקרוב. היא הורידה את אפליקציית פיקוד העורף ובחנה במקומות שהיא ביקרה גם את משך הזמן הנדרש להגיע לממ"ד. "30 שניות התרעה זה בסדר מבחינתי, אבל לא פחות מזה", היא אומרת. "בפחות מזה אי אפשר אפילו לרוץ מהמקלחת למקלט".

דיוויס צפויה להגיע לארץ כבר בקיץ הקרוב. כמוה גם ליאנדרה ופול פורמן מטורונטו, שניהם רופאי משפחה, שבודקים את האפשרות לעלות ולהתיישב באשקלון והנגב.

"זה היה חלום קטן שאחרי 7 באוקטובר רצינו כבר להגשים", אומרת ליאנדרה, ופול מוסיף: "הבנו שאנחנו יכולים לתת משהו בחזרה לעם שלנו. אחרי 30 שנה שאנחנו עוסקים ברפואת משפחה, אנחנו רוצים לעשות את זה עבור העם שלנו". ביד בנימין נמצאים כבר ההורים של פול, מה שאמור להקל את המעבר.

"אם כל אחד ייתן את מה שהוא יכול לעם ולמדינה - זה יהיה הרבה עבור מדינת ישראל", הם מתארים את המניע שלהם ומתרכזים בדרום הארץ, כמו שהסביר עוד קודם לכן פרופ' זרקא: "אתה רוצה להיות במקום שבו הכי צריכים אותך, ולא בנתניה או בתל אביב".

ביריד MEDEX - שהוא חלק מתוכנית לאומית רחבה בהובלת משרדי העלייה והקליטה, הבריאות, הנגב, הגליל והחוסן הלאומי - יחד עם ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף הסוכנות היהודית - מסתובבים בין הבאים גם שר העלייה והקליטה אופיר סופר, מנכ"ל משרד הנגב והגליל יוחנן מאלי וסמנכ"ל משרד הבריאות ד"ר ספי מנדלוביץ', יחד עם בכירי "נפש בנפש".

שתי ציפורים במכה

היריד עבור הרופאים והעוסקים במקצועות הרפואה הוא מעין תוכנית הדגל של כולם. מצד אחד גם עידוד עלייה, ומצד שני מתן מענה למצב ההולך ומחמיר של מחסור ברופאים בישראל ועם אקסטרה "עידוד" בדמות מענקים לרופאים שיגיעו לנגב ולגליל. "בשנה האחרונה יישמנו את קליטתם של 519 רופאים עולים", אומר השר סופר. "הכנס השנה גדול יותר מבשנה שעברה, וזוהי בשורה משמעותית לאזרחי ישראל, לצד הרצון העז של יהודים רבים מהעולם לתמוך בישראל ולהיות חלק מהסיפור הציוני".

יוחנן מאלי, שמשרדו מתקצב מענק בסך 400 אלף שקלים לרופא שיחליט להגיע לנגב או לגליל, מסביר שהרבה פעמים ההחלטה נופלת על שאלות אחרות מצד העולים הפוטנציאליים. "הם שואלים אותנו על מערכת החינוך, תחבורה ומקומות תעסוקה לבני הזוג.

"כשאנחנו מסתכלים על הנכונות לעבור צפונה - אלה שלוש הרגליים המרכזיות. הצלחנו להביא באמצעות הכנס הזה בשנה שעברה נוירוכירורג של המוח לדרום. אנחנו נותנים כסף למחקר ומעבדות". בסופו של דבר, או בראשיתו, אומר מאלי, רופאים שמגיעים לארץ יודעים שתהיה להם ירידה דרמטית בהכנסה. "עם זה אנחנו לא יכולים להתחרות, אבל ברגע שהם קיבלו החלטה - אנחנו כן יכולים לספק להם מעטפת תומכת".

שיתוף הפעולה בין הארגון למשרדי הממשלה הוא גם צורך ממשי של מדינת ישראל בעת הזו ברופאים. בשיחה עם ד"ר ספי מנדלוביץ' הוא מסביר כי "תהיה צניחה דרמטית במספר הרופאים מ־2026 בעקבות רפורמת יציב, אבל הוואקום הוא גם הזדמנות נפלאה לחידוש.

"האנשים האלה כאן הם העורף האסטרטגי שלנו"

"הציונות של העולים הרופאים מתלבשת על צורך מאוד ספציפי ברופאים, במיוחד בפריפריה, שם הם ירגישו כי הם תורמים הרבה יותר". ביחס למלחמה ולשיקום הצפון אומר מנדלוביץ': "ראינו קופות חולים שהחזיקו מרפאות בקריית שמונה וביישובים מפונים נוספים לאורך שנה ויותר, זה קו המחרשה החדש. הולכות להגיע שנים קשות מבחינת מספרי הרופאים, והאנשים האלה כאן הם העורף האסטרטגי שלנו. רופא אחד יכול להרים מחלקה".

"אני יכולה להעניק לאנשים בישראל את כישוריי ברפואה. הייתי בטיול מקדים בבאר שבע ובזכרון יעקב והבנתי שאני אוהבת את המקומות המרוחקים"

בין הדוכנים בכנס הופתעתי לגלות גם אחד השייך למינהלת תקומה לשיקום עוטף עזה. בדוכן יושבת מאיה והיא מתארת את ההשקעה העצומה בבריאות (750 מיליון שקל) בעוטף, וכן גם את הניסיון לגייס כאן רופאים לקהילה. "אנחנו מציעים 300 אלף שקל מענק לרופאים ומחייבים עבודה בחבל ולא מגורים. בשנה שעברה הבאנו רופא אחד לשדרות - וזה עולם ומלואו לתושבים. אנחנו בעיקר עובדים על הקומה הנוספת עבור אנשים שחוו טראומה והם בדרך כלל הרבה יותר חולים".

להמיר שנה בשעה

בחלק אחר של העולם מוציאים העולים מתוך קופסאות גדולות את תעודות ההסמכה שלהם. עוד הבוקר הן היו תלויות על הקיר, אך כעת הן מובאות כדי לקבל אימות בדרך לקבלת רישיון לעסוק ברפואה בישראל.

תהליך שלוקח בממוצע שנה מתקצר לשעה קלה. סמנכ"ל נפש בנפש, זאב גרשינסקי, אומר: "אנחנו הפכנו להיות זרוע הביצוע של מדינת ישראל בתחום המחסור ברופאים. שבועות בודדים אחרי 7 באוקטובר טיפלנו, יחד עם משרד הבריאות, במאות בקשות של רופאים להגיע ולהתנדב בישראל. עכשיו אנחנו בסך הכל ממשיכים אותו גל של הסולידריות והציונות עם מי שמבקשים להפוך את זה לקבוע".

"אנחנו רוצים לעשות את כל זה עבור עם ישראל. אם כל אחד מאיתנו ייתן את כל מה שהוא יכול למדינה - זה יהיה הרבה עבור הרפואה בארץ"

רגע לפני שהערב יורד אני פוגשת את ג'ונתן הנש. הוא מסתובב ביריד עם שתי מזוודות, ומתברר שרק לפני כמה שעות נחת בארה"ב בדרך חזרה מישראל, שאליה הגיע כדי ללוות את בנו הבכור שהתגייס לגולני.

בזמן שאשתו וילדיו הקטנים מחכים במכונית, הוא מטפל בחלק מהליכי העלייה ביריד ומספר: "ישראל תמיד היתה חשובה עבורנו, ו־7 באוקטובר הוא חלק מהסיבה שאנחנו עושים את זה עכשיו. היינו עם הבן שלי בישראל, וחבר סיפר לי על הכנס הזה. יצא שנחתנו ביום שבו הוא מתקיים - זה נועד להיות".

בזמן שהבן שלו החליט לוותר על מלגת מצוינות באוניברסיטה כדי להתנדב לצה"ל, החליט ג'ונתן על המעשה המשלים. "הילדים שלנו לומדים כבר היום בבתי ספר ציוניים. סבא שלי ברח מבודפשט בשואה והגיע לארה"ב, והוא נשלח למצרים וממנה העביר הרבה מאוד נשק לפלשתינה לארגונים הלוחמים. זה אצלנו בדנ"א. אנחנו מתכננים עלייה בקיץ הקרוב, אבל עוד קודם לכן נגיע לארץ לטקס מסע הכומתה של בננו".