החלטתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, להעניק לאילון מאסק וליריבו לשעבר ויווק רמאסוואמי שליטה על משרד ממשלתי חדש, שיעסוק בייעול וצמצום הממשל, היא רגע היסטורי עבור תנועה פוליטית שלמה.
האידיאולוגיה הליברטריאנית, שמקודמת על ידי מאסק וביתר שאת על ידי ראמסוואמי, כלכלן ומנהל מתחום תעשיית התרופות לשעבר, חותרת לצמצום גדול עד כמה שניתן של מנגנוני המדינה ומקדמת חירות כלכלית ושוק חופשי ככוחות המסדרים של המדינה המודרנית. בארגנטינה, הנשיא חבייר מיילי, המחזיק בתפיסת עולם כלכלית דומה, שוקד על בנייה מחדש של הכלכלה הארגנטינאית עם הצלחות, קשיים וגם כישלונות.
בארצות הברית התנועה הליברטריאנית, למרות שזכתה למיליוני תומכים, נותרה בשוליים של הימין עד כה ולעיתים נדירות זכתה לנציגים בולטים במסדרונות השלטון. החלטתו של טראמפ להעמיד את מאסק ורמסוואמי בראש מה שמכונה "המשרד ליעילות ממשלתית" הוא שבירה נדירה של הדפוס הזה, והזדמנות חסרת תקדים מבחינתם של הליברטריאנים. אם יפעלו נכון, אסק וראמסוואמי יוכלו לקצץ בעלויות, להפחית את כמות העובדים ולהקטין את המבנה העצום של הממשלה הפדרלית בארצות הברית, חלום מוצהר של הימין האמריקני שדורות של מחוקקים קפיטליסטים כשלו מלהשיג.
אך בפני צמד היזמים עומדים שלושה אתגרים מרכזיים, שהתגברות עליהם תדרוש שיתוף פעולה, פשרות ולא מעט מזל של מתחילים. האתגר הראשון הוא בעצם המבנה של ה"משרד" שקיבלו השניים. בשלב זה לא ברורים מקורות התקציב וסדרי הגודל של כוח האדם שיעמוד לרשות צוות מאסק-ראמסוואמי. חמור מכך עבור השניים, הגוף שיוקם עבורם יחזיק במעמד של גוף מייעץ, לא זרוע שלטונית שמיישמת החלטות, זאת בשל העובדה שמבנה החוקה מסמיך בבירור את הרשות המחוקקת, הקונגרס, להיות המחליט הסופי בנושאים של הוצאות כספיות.
כאן נכנס לתמונה האתגר השני מולו עומד מאסק, התנגדות פוליטית. חרף העובדה שהמפלגה הרפובליקנית זכתה לרוב בשני בתי הקונגרס, בית הנבחרים והסנאט, וחרף העובדה כי טראמפ מחזיק בשליטה מרשימה בשורות המפלגה, תיתכן התנגדות משמעותית מצד המחוקקים לצעדים רבים של השניים. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות, במדינות רבות, הממשל הפדרלי הוא מעסיק חשוב והנציגים הנבחרים של אותן מדינות לא ישמחו לפגוע בקהל הבוחרים שלהם ולאשר קיצוצים נרחבים בשיעור ההעסקה. קבוצות לחץ כמו הצבא, לובי הבריאות ולובי יצרני הנשק עלולים להערים קשיים נוספים ולגייס כל מחוקק אפשרי במטרה להצר את צעדיהם. בנוסף, הרטוריקה המקטינה והמזלזלת של מאסק כלפי השמאל עלולה לייצר סרבנות לשתף עמו פעולה מצד מחוקקים דמוקרטים, אפילו כאלו שקרובים יותר לעמדותיו.
האתגר האחרון שניצב בפני מאסק, והוא אתגר שמציב סימן שאלה על פרויקטים רבים שמקדם הממשל החדש, הוא שאלת האגו והעיסוק בתכנים של קידום עצמי במקום במהות. קרבות אגו בין מאסק לראמסוואמי, שעדיין מעוניין להיבחר לתפקידים רשמיים בעתיד, עלולים להביא לכך שמעט מאוד המלצות של המשרד החדש ייושמו בפועל. חמור מכך, כל פיצוץ קטן מול הנשיא טראמפ או התעקשות על אינטרסים לא חופפים, עלולה לפגוע במיזם כולו ולהכשיל אותו. על מנת להצליח וליישם לפחות חלק מהשאיפות של המשרד החדש יצטרכו מאסק וראמסוואמי למצוא מקום לאחסן את האגו שלהם, הרחק מהרשתות החברתיות, ולהתמקד בעבודה, אפורה, משעממת אך משנת מציאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו