הנשיא הנבחר דונלד טראמפ קרוב ליהנות מעוצמה פוליטית גבוהה במיוחד, שלא כל נשיא זוכה לה. פרט לקאמבק לבית הלבן, טראמפ עשוי לשלוט בשני הבתים בקונגרס - בית הנבחרים והסנאט (שכבר בשליטתו), לפחות עד בחירות האמצע בעוד כשנתיים. אז מהי המשמעות של ההישג האפשרי הזה ומה זה אומר עבור ישראל? "ישראל היום" עושה סדר
מה המצב כיום?
הרפובליקנים, שמחזיקים כעת במיעוט של 49 חברים בסנאט יעלו כעת לרוב של 52 חברים לפחות. לגבי בית הנבחרים, הרוב הרפובליקני כעת ניצב כעת על 220 מול 212 דמוקרטים, והוא כאמור צפוי להישמר לכל הפחות.
מה ההבדל בין בית הנבחרים לסנאט?
בית הנבחרים, כולל 435 חברים, עם כוח יחסי לכל מדינה בהתאם למשקלה הדמוגרפי. כולם נבחרים לשנתיים. 80 אחוזים כמעט מהחברים נבחרים ללא תחרות של ממש. בבית הנבחרים יש את היוזמה להתחיל בחקיקה בנושאי מיסוי, ותקציבים ויש ביכולתו ליזום את עבודת הממשל - על רק אי אישור התקציב, כפי שהיה בתקופת קלינטון לדוגמה.
חברי הסנאט (100) נבחרים לשש שנים, וכל שנתיים שליש מהם מתחלף. לכל מדינה, ללא קשר למספר המחוזות שבה, שני מושבים בסנאט. הוא נחשב לבית העליון. כל חקיקה, מכל סוג צריכה, לעבור בשני הבתים. הסנאט הוא זה שממליץ על מינויים, כולל לשופטי העליון, שנבחרים לכל החיים.
מה זה אומר בנוגע לתקציבים לישראל?
מי ששולט בבתים, שולט גם בראשות הוועדות. אם טראמפ ירצה להגדיל את הסיוע לישראל, הוא יוכל לעשות זאת ללא כל מנגנון חוקתי שיוכל לעצור אותו. עם זאת, טראמפ כבר הצהיר על רצונו לסיים את המלחמות בהקדם בנאום הניצחון, כך שלא בטוח שישראל תקבל "שיק פתוח" ללא כל תמורה.
מה היה נהוג בעבר?
בעבר המערכת הפוליטית האמריקנית הייתה יותר פרגמטית ועניינית מכפי שהיא כעת. הרפובליקנים והדמוקרטים ידעו להסתדר, יחסי העבודה האלו אפשרו ליצור מכנה משותף סביב נושא או אינטרס מוסכם. כך קרה שלא פעם נשיא דמוקרטי דווקא הצליח להסתדר עם קונגרס וסנאט רפובליקנים ולהפך. הנשיא היוצא ג'ו ביידן, בהיותו סנאטור, ידע לחצות את הקווים המפלגתיים ולהעביר חקיקה יחד עם סנאטורים רפובליקנים.