טשטשה את ההבדלים בינה לבין טראמפ: כך דעכה קואליציית האריס

בצילו של השפל הכלכלי העמוק והמתמשך של שנות ה־30, הנשיא הדמוקרטי פרנקלין דלאנו רוזוולט הצליח לכונן קואליציית מיעוטים רחבה ומגוונת, שהניחה את התשתית לשיקומה של החברה האמריקנית תוך אימוץ עקרונות מסוימים של מדינת רווחה. הקבוצות החברתיות העיקריות שהובילו את השינוי היסודי כללו את הקהילה היהודית ואת המיעוט הקתולי ממוצא איטלקי, אירי ופולני. אליהם הצטרפו מנהיגי הקהילה השחורה - ובאופן פרדוקסלי גם רובו של הדרום, שדגל בהפרדה בין הגזעים.

קואליציה זו הטביעה חותם עמוק על התרבות הפוליטית והחברתית של האומה, וסללה את הדרך לניצחונותיהם של הנשיאים הדמוקרטים רוזוולט (שנבחר לנשיאות ארבע פעמים), טרומן, קנדי וכמובן ג'ונסון, שפעל למימוש חזונו המקורי של רוזוולט באמצעות חקיקה, שנועדה להקנות למיעוט השחור זכויות מלאות.

היום, כ־90 שנה לאחר שרוזוולט החל לשרטט את חזונו הגדול, עולה השאלה אם המועמדת הדמוקרטית לנשיאות קמלה האריס עדיין יכולה להישען על קבוצות המיעוטים המרכזיות, למרות השינויים המפליגים שחלו בהרכבן ובעוצמתן, כמנוף לניצחון ב־5 בנובמבר. להוציא את הנשים השחורות, בכל מרכיביה של הקואליציה מסתמן סחף לעבר דונלד טראמפ.

הקתולים האחרים

הדברים האלה תקפים במיוחד לגבי המיעוט שירש את מקומן של הקבוצות הקתוליות הוותיקות והמוטמעות היטב: המיעוט הלטינו־אמריקני. המיעוט מהווה כ־19% מבעלי זכות הבחירה, ורק 55% מבין חבריו תומכים היום בהאריס. זוהי נורה אדומה בוהקת מבחינת המועמדת הדמוקרטית, שכן בבחירות 2012 ברק אובמה גרף 70% מהקול הלטינו־אמריקני. ואם לא די בכך, ריכוזים לטיניים מצויים בשתיים ממדינות המפתח: 30% באריזונה ו־27% בנבאדה.

אחת הסיבות לדעיכת התמיכה הלטינו־אמריקנית בדמוקרטים היא אופיים השמרני המובהק של חלקים במיעוט הזה, שמביא אותם להסתייג מעמדתה הנחרצת של האריס באשר לזכות האישה לעבור הפלה. גם הדגש בנאומיה על הסכנה המיידית ליסודות הדמוקרטיה הגלומה בחזרתו של טראמפ לבית הלבן נתפס על ידי רבים במיעוט כמוגזם, בהשוואה לבעיות הכלכליות, כמו האינפלציה והאבטלה, שניצבות בראש סולם העדיפויות שלהם אך לא זוכות להתייחסות הולמת מצד האריס. רק כדי לסבר את האוזן: רמת האבטלה בנבאדה היא הגבוהה בארה"ב.

באופן פרדוקסלי, חרף אמירותיו הבוטות של טראמפ נגד המהגרים הבלתי־חוקיים ממקסיקו, האריס היא זו שעלולה לשלם את המחיר, בגין פעולות הענישה שנקטה בפועל בתקופת כהונתה כתובעת הכללית של קליפורניה נגד מהגרים אלה, במסגרת הדגש ששמה על "חוק וסדר", ובגין התחייבותה לתגבר את מערך שמירת הגבול באלפי(!) שוטרים נוספים. העובדה שהאריס נגררה אחרי הרטוריקה של יריבה, והלכה למעשה הורידה מסדר היום את יוזמותיה המקוריות לפתרון מדורג והומני של הבעיה, הפכה אותה לשותפה חלקית של טראמפ וטשטשה את ההבדלים ביניהם בסוגיית ליבה מרכזית.

הבעיה בקרב השחורים

גם בקהילה השחורה - מרכיב נוסף בקואליציית רוזוולט - המצב אינו מבשר טובות. כמו הקהילה הלטינו־אמריקנית, זו קבוצת מפתח שיש לה ריכוזים גדולים בכמה מהמדינות המתנדנדות, ובראשן מישיגן (בעיקר בדטרויט) וג'ורג'יה (בעיקר באטלנטה). רק 58% מהגברים השחורים (בהשוואה ל־72% מהנשים) תומכים היום בהאריס - דעיכה לא פחות ממדהימה, במיוחד בהשוואה לתמיכה שקיבל אובמה מקהילה זו ב־2008 וב־2012.

העובדה שהקהילה השחורה נפגעה אנושות ממגפת הקורונה, וטרם נחלצה מהקשיים התעסוקתיים שנגרמו לה בגללה, גרמה לחלק ניכר מחבריה לשים יהבם בטראמפ, כמי שיסייע כיזם עסקי במציאת פתרונות תעסוקתיים חדשים עבורם - כולל, כפי שהבטיח לא פעם, החזרה לארה"ב של תעשיות שנדדו מעבר לים, כחלק מתהליך הגלובליזציה והשדרוג הטכנולוגי. גם התחייבותו של טראמפ לגרש לאלתר כל מהגר בלתי חוקי שנתפס מצטיירת כאמינה יותר מאשר אמירותיה של האריס, ומדובר בנושא קריטי עבור שחורים רבים, ששייכים למעמד הפועלים ושחוששים מאובדן מקומות עבודה.

צעירים חסרי מנוח

הגם שאוכלוסיית המצביעים שמתחת לגיל 30 תומכת ברובה במועמדותה של האריס (היא מובילה על טראמפ בכ־20% באוכלוסייה זו), שיעור ההצבעה בקרבם הוא נמוך באופן מסורתי. אדרבה, בקרב הצעירים עדיין מתנהל הוויכוח סביב השאלה אם היה על האריס לבדל את עצמה עוד יותר מישראל.

על רקע תמונה עגומה זו מבחינתה של האריס, המרכיב היהודי בקואליציית המיעוטים של רוזוולט נותר האחרון שנאמנותו לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית נותרה איתנה. אך פרט לפנסילבניה, שיעור הבוחרים היהודים במדינות המפתח הנוכחיות הפך בפועל לזניח. חלפו הימים שבהם פלורידה, אילינוי וניו ג'רזי יכלו לשחק את תפקיד שוברות השוויון.

בהיעדר תמיכתן המוצקה של כל קבוצות המיעוט העיקריות הנמצאות על המפה הפוליטית היום, משימתה של האריס לזכות במשרה הנכספת מכל עתידה להיות קשה למדי (אם כי היא עדיין אפשרית).