הדמוקרטים משתדלים להציג חזית מאוחדת: לא ברור בדיוק סביב מה

לפני שעות אחדות, אור ליום שישי (שעון ישראל), ננעלה הוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית, שהתקיימה בשיקגו והעניקה באופן פורמלי את המנדט לקמלה האריס כנציגתה במרוץ לבית הלבן כנגד המועמד הרפובליקני והנשיא לשעבר דונלד טראמפ. 

ייאמר מייד - ועידת שיקגו 2024 היתה שונה בתכלית מהוועידה הדמוקרטית רווית המתח, הסוערת והמקוטבת שנערכה בשיקגו ב-1968. על רקע המלחמה המתמשכת בווייטנאם והמחלוקת הפנים־מפלגתית החריפה על הנתיב הרצוי להביא לסיומה, הפכו רחובות שיקגו לשדה קרב, וגם האווירה באולם הוועידה התלהטה עד מהרה. לית מאן דפליג שעל רקע תמונה זו של פיצול ושסע נסתם הגולל על סיכוייו של המועמד הדמוקרטי, סגן הנשיא יוברט האמפרי, לזכות בהתמודדות נגד ריצ'רד ניקסון הרפובליקני, שנבחר לנשיא.

בעוד משקעיה של טראומה זו נותרו צרובים עדיין בזיכרונו הקולקטיבי של המחנה הדמוקרטי, נקל להבין את מאמציהם של מנהיגי המפלגה ללכד את השורות ולהציג לציבור האמריקני מופע של אחדות ללא סייג. ואכן, בניגוד למה שהתחולל ב-1968, הפעם נקט הממסד הדמוקרטי טקטיקה של הכלה ושילוב השוליים הפרוגרסיביים כנדבך לגיטימי במסגרת התנועה. כך, למשל, התאפשר לנציגי אחד הארגונים הפרו־פלשתיניים לקיים מושב מיוחד, במסגרת הוועידה, שדן ב"מצוקתם של הפלשתינים" על רקע המלחמה בעזה.

אף שדיון זה לא היה בעל משמעות מעשית, הוא העניק לכאורה לגיטימציה וחסות מפלגתית לכמה מהדוברים העוינים ביותר לישראל בזירה הפנים-אמריקנית. אותם דברים אמורים גם לגבי אחת הנציגות המובהקות ביותר של האגף הפרוגרסיבי במפלגה, חברת בית הנבחרים אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, שהוזמנה לשאת דברים מעל במת הוועידה (ונשאה נאום "ממלכתי" למהדרין, שכולו דברי שבח נלהבים להאריס). עם זאת, אף שגם מצע המפלגה אימץ כמה מעמדותיו של פלג זה בסוגיות חברה, רווחה, חינוך ובריאות - דחו מנסחיו על הסף את דרישתן של הקבוצות האנטי־ישראליות שבתוכו לכלול בו סעיף, התומך בהטלת אמברגו נשק על ישראל על רקע המלחמה.

טקטיקה זו של פיוס והכלה בסיסיים אכן עלתה יפה, והביאה לכך שנציגי פלג זה נמנעו במהלך הוועידה מכל מהלך לעומתי בוטה, שעלול היה לפגוע בסיכוייה של האריס לרוץ בראש מחנה מלוכד שהצעירים - גם הרדיקלים שבהם - מהווים חלק בלתי נפרד ממנו.

שוויון סטטיסטי במדינות המתנדנדות

אף שניתן לראות את הוועידה כסיפור הצלחה אשר עתיד, לפחות בטווח הקצר, להמשיך את מסע התנופה וההיחלצות של המפלגה הדמוקרטית מהשפל העמוק שאליו נקלעה בעקבות העימות הטלוויזיוני האומלל שקיים הנשיא ביידן נגד טראמפ באטלנטה, מוקדם עדיין להסיק מסקנות נחרצות מהתחזקותה של האריס בסקרים (כולל במדינות המפתח) לגבי ההכרעה ב-5 בנובמבר. ראשית, חרף תחושת ההתלהבות וההתחדשות שעוררה עלייתה הדינמית של האריס למרכז הבמה בעקבות החלטתו של ביידן לפרוש מהמרוץ, יש לזכור שבכל המדינות ה"מתנדנדות" קיים בפועל, נכון להיום, שוויון סטטיסטי. יתרה מזאת, הגם שטראמפ הגיב באיחור ניכר על פרישתו של ביידן מההתמודדות, על פי כל הסקרים הוא נהנה עדיין מיתרון משמעותי על פני האריס בכל הקשור למידת יכולתו לטפל בבעיות הכלכלה והמשק. מדובר במכלול, הנמצא בראש סולם העדיפויות של "העם הבוחר", ולכן הקרב רחוק מהכרעה. לבסוף, יש להביא בחשבון את התרחיש המצטייר כסביר יותר ויותר בימים האחרונים, שלפיו עתיד המועמד השלישי במרוץ, רוברט קנדי הבן, להודיע על נטישתו את הזירה. זאת תוך המלצה מפורשת לתומכיו להעניק את קולם לטראמפ - ועשוי בכך להטות את הכף. אם זה אכן יהיה המפתח לניצחון הרפובליקני בנובמבר, בעובדה ששובר השוויון לזכותו של טראמפ השמרני יגיע דווקא מבית היוצר של משפחת קנדי הליברלית תהיה טמונה מידה לא מבוטלת של אירוניה.

ואולם עוד לפני יום ההכרעה בקלפי לפנינו ציון דרך עתיר חשיבות בקרב על הבית הלבן - העימות הטלוויזיוני שבין האריס לטראמפ, העתיד להתקיים ב-10 בספטמבר. לא נותר אלא להמתין ולראות אם עימות זה יהיה קרש קפיצה עבור המתמודד או המתמודדת כדי לנסוק לפסגה.