ביידן הציל את מורשתו - ושחרר את הדמוקרטים להפשיל שרוולים

בסופו של דבר, ג'ו ביידן עשה את הדבר הנכון ביותר - כלפי ארה"ב, כלפי מפלגתו וכלפי מורשתו. זה שבחר לא להיאחז בתפקיד - למרות הפיתוי העצום - היא החלטה שהסירה מבעוד מועד כתם פוטנציאלי על שמו, כמי שנאחז – ברוח של משטרים אוטוריטריים בעיקר – במשרתו וסירב לשמוע את ההתמוטטות מתקרבת.

זו גם החלטה נבונה מאוד: היא משחררת את השיח סביב המרוץ מהדיונים המתישים ולעתים כבר מביכים על מצבו הקוגניטיבי של הנשיא בן ה-81 ומהעיסוק, המכוער לעתים, במעידותיו (הלשוניות ולא רק), ומכיילת מחדש את המאבק לשאלות מהותיות יותר על עתידה של אמריקה - עד כמה שהדבר עוד אפשרי בעידן הפוסט-אמת.

עוד מוקדם לדעת כיצד ישתנה המרוץ. לקמלה האריס יש את תמיכת ביידן, הקלינטונים ורבים אחרים בצמרת הדמוקרטית, וסביר שהיא גם תהפוך למועמדת המפלגה ולו משום שיש לה גישה לקופת הקמפיין (התרומות ניתנו לקמפיין ביידן-האריס ולכן היא לא צריכה להתחיל מאפס). אבל עדיין, עד שלא תקבל את המינוי של הוועידה הדמוקרטית, היא רק המועמדת המובילה להפוך למועמדת המפלגה.

מה כן אפשר לומר? שפרישתו של ביידן השיבה רוח גדולה במפרשי הדמוקרטים ובתוך שעות התקבלו 5 מיליון דולר תרומות; שהאריס היא המועמדת המועדפת על המצביעים הדמוקרטים והעצמאים הנוטים לדמוקרטים: בסקר ה"וושינגטון פוסט" 29 אחוז היו מציבים אותה כמועמדת, הרבה לפני מושל קליפורניה גווין ניוסם שבמקום השני עם 7 אחוז, ומישל אובמה השלישית עם 4 אחוז; ושבממוצע של 11 סקרים לאחר העימות הראשון, בקרב היפותטי מול טראמפ, היה לה דווקא יתרון קל לעומת הבוס. עכשיו צריך לראות מה יאמרו הסקרים לאחר פרישת ביידן.

היה זה ערב דרמטי מאין כמוהו בתולדות ארה"ב. רק לסכר את האוזן: ביידן הצטרף לשישה נשיאים בלבד שהחליטו לוותר על מרוץ נוסף וחלקם שינו את ההיסטוריה בעצם הפרישה. לא מן הנמנע שנגלה בדיעבד כי הערב הזה היה ערב של מפנה במרוץ, שעד כה נטה בפירוש לטובת המועמד הרפובליקני.