טראמפ מכוון לקהל הלטיני, ביידן מנסה לתרגם הישגים לקולות

אף שהמאבק על המעבר לבית הלבן טומן בחובו דרך קבע מהפכים ותמורות רבות, אפשר כבר הבוקר, שנה בדיוק ליום הבוחר, לזהות כמה קווים מאפיינים לגבי אופיו והמגמות המסתמנות בו עד כה.

בזיקה למפלגה הדמוקרטית, שמנהיגה ביידן מאייש היום את המשרד הסגלגל, בולטת אנומליה מרכזית אחת, המוצאת את ביטוייה בפער הניכר הקיים בין מסכת הישגיו של הנשיא לבין דימויו הציבורי. במישור הביצועי, למרות השסע האידיאולוגי, התרבותי והפוליטי העמוק המפריד היום בין שתי המפלגות, הצליח הנשיא להעביר בקונגרס המפולג סדרה של יוזמות חקיקה פורצות דרך, בעיקר בזיקה לשיקומם הדרמטי של תשתיות ומרכזים אורבניים, והניח בכך את היסוד לשדרוג פיזי, טכנולוגי וחברתי מקיף באיכות חייה של האומה.

הנשיא ה־46 הצליח גם לקדם חקיקה בסוגיות ליבה כגון איכות הסביבה, הדברת הקורונה וניתובו של המשק למסלול של התאוששות וצמיחה.

גם במישור מדיניות החוץ הפגין הנשיא האמריקני נחישות ודבקות במטרה. מדובר הן בחבילות הסיוע הצבאי הנדיבות שסיפק לאוקראינה מאז החלה הפלישה הרוסית, ובמאמצים המוצלחים שעשה לחיזוקה של ברית נאט"ו, והן בהתייצבותו רבת־ההשראה לצידה של ישראל (הן מבחינה מוסרית והן מבחינת היקף הסיוע הצבאי והמחויבות הבלתי מעורערת לביטחונה), לנוכח המהלומה שניחתה עליה מבית הגידול הרצחני והברברי של ציר האופל והרשע.

ביידן "חסר חיוניות"

נכון אמנם שנסיגתם המבוהלת של הכוחות האמריקניים מאפגניסטן באוגוסט 2021 היוותה חריג צורם מדפוס זה של יזמות מנהיגותית עתירת חזון, אך לא היה בה כדי להעיב על התמונה הכוללת התנהלות אפקטיבית, שנשאה פירות. ואולם באופן פרדוקסלי, חרף ההישגים הללו, ממשיך ביידן לדשדש בסקרי דעת הקהל אל מול יריבו הצפוי דונלד טראמפ, ורובו של "העם הבוחר" אינו שבע רצון מתפקודו. הסיבה לפער זה ברורה: הבית הלבן אינו זוכה להערכה ציבורית הולמת על תפקודו משום שהנשיא מצטייר כחסר חיוניות מספקת, וכמי שאינו נראה נמרץ די הצורך כדי להוביל את ארצו של הדוד סם אל מול האתגרים המצפים לה מבית ומחוץ (בעיקר מצידו של הציר הסיני־רוסי־איראני, העוין והקורא תיגר על העידן האמריקני).

הגם שביידן נותר חד וקוהרנטי לחלוטין לגבי עמדותיו, יעדיו וסדרי העדיפויות שלו, הדימוי השברירי והעייף שהוא מקרין בהופעותיו הפומביות מדאיג קבוצות מצביעים רבות. בעוד שלושה שבועות יחגוג ביידן 81, ותהיה זו אכן משימה כבדת משקל להמשיך לנהל את העולם במרוצת כהונה נוספת (ויהיה הרכב הכוורת שלו אשר יהיה).

העובדה שסגניתו קמאלה האריס לא הוכיחה כישורי מנהיגות מרשימים, מכבידה עוד יותר את מצוקתם של קהלים דמוקרטיים מסורתיים. בנסיבות האלה, אם אכן ייבחר, ישוב ביידן לבית הלבן כברווז מותש וצולע.

במחנה הרפובליקני בולט יתרונו של טראמפ על פני כל הדבוקה במרוץ על כרטיס המועמדות הנכסף. הרושם הוא שטראמפ ממשיך לפנות בעיקר לקהל היעד המסורתי שלו, המורכב מציבורים לבנים, שברובם שייכים למעמד הצווארון הכחול ושאינם בעלי השכלה אקדמית, עם מסרים פופוליסטיים ואנטי־ממסדיים בוטים. טקטיקה זו, שהיתה המפתח לניצחונו בבחירות 2016, מלווה הפעם גם בניסיון לחדור גם לקהלי מצביעים ממוצא לטיני, שרבים מהם שמרנים ודתיים. הוא מקווה שהתגייסותו הסוחפת למען מעמד הצווארון הכחול (בצירוף פלח משמעותי מהקולות האוונגליסטיים, וייתכן שגם מהלטינים), תביא לו את הניצחון ב־5 בנובמבר 2024.

אף שניצחונו של טראמפ בפריימריז הרפובליקניים נראה מובטח בשלב זה, אין להתעלם מנסיקתה המהירה לאחרונה בסקרים של ניקי היילי, המצטיירת יותר ויותר בהופעותיה כמועמדת מרשימה, רהוטה, יסודית ומנוסה. גם אם לא תצליח לאיים ישירות על מועמדותו של טראמפ, היא עשויה להיות המועמדת האידיאלית למשרת סגן הנשיא - דבר שעשוי לפתוח עבור טראמפ (שרבות מהתבטאויותיו ומהתבטאויות תומכיו בעבר היו נגועות בגזענות) נתיב רב־חשיבות לשיקום יחסיו עם קהילות המיעוטים. אין להתעלם גם ממצבו המשפטי המורכב של טראמפ, שיכול להוות נטל כבד והולך.

סיכומו של דבר, שנה לפני ההכרעה אופף עדיין ערפל סמיך את שדה המרוץ. מה שמסתמן היום הוא שצפוי קרב בין שני מועמדים מבוגרים (טראמפ הוא בן 77), שחולשותיהם בכל הקשור לתדמיתם הציבורית - אם כי לא בזיקה לפועלם (ביידן), או לסגנון התנהלותם הקפריזי, בוטה ופופוליסטי (טראמפ) - בולטות למרחוק.

הכותב הוא פרופסור אמריטוס בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, חתן פרס ישראל בתחום חקר מדע המדינה, מדעי הניהול והיחסים הבינלאומיים לשנת תש"פ