הלקח מאיסור ההפלות: לא בכל נושא בית המשפט צריך להתערב

כל השנים האחרונות בארה"ב עומדות בסימן הקצנה וקיטוב של העמדות הערכיות והפוליטיות. ההיערכות לקראת החלטת בית המשפט העליון המבטלת את ההיתר של "רו נגד וייד" משנת 1973, העלתה את המתיחות בארה"ב לשיא. עכשיו זה מתפרץ. נכתבו מאמרים שכבר מדברים על פיצול פנימי שמעבר למחלוקות פוליטיות וערכיות; מדובר כבר על שתי אומות החיות באותה טריטוריה.

ישראל צריכה להביט מערבה לוושינגטון בבעתה מסוימת, ובלי קשר לפסיקת ביהמ"ש העליון - עליה לדחות על הסף את יבוא המחלוקות שבלב האמריקניות לצורך יצירת קיטוב פנימי בירושלים. למרות מה שרוצים שנאמין, בישראל עדיין מתקיימות הסכמות רחבות, כולל בנושא ההפלות. זה אחד התחומים שהחברה הישראלית מוצאת בהם דרכים של פרגמטיזם בריא המסדיר בעיות, ניגודים ומתחים על בסיס של דאגה למקרים פרטיים ומתוך מחשבה על החברה. מנגד, אף על פי שבישראל נושא ההפלות יחסית ליברלי, נשמר הקונצנזוס סביב ערכי המשפחה.

כבר אתמול נשמעו קולות המנסים לפלג את הציבור אצלנו סביב ההחלטה באמריקה ל"גורמים חשוכים" אל מול כוחות נאורים. מאחורי השיקולים שנחשפים בתקשורת, כבר מריחים את הקו שנקבע על ידי אסטרטגים לקראת הבחירות. השמאל ינסה להפחיד מפני גורמי ימין קיצוני שמביאים את מדינת ההלכה אל סף דלתנו. זאת אף שבנושא ערכי כמו הפונדקאות, הימין הדתי והשמאל הקיצוני משתפים פעולה; קהילות הלהט"ב וקהילות קודש צועדות יחדיו בנתיב שדגל שחור מוסרי מתנוסס מעליו: שעבוד נשים למעמד של שפחות הולדה.

הדתיים רוצים עוד ילדים בישראל, ואילו הליברלים הקיצונים רוצים להרחיק את האימהות ואת האישה מהמשפחה ומגידול ילדים. מוטב לבטל את התחרות הזאת. עדיפים בהרבה הסדרים ארעיים. כאלה שאינם נגזרים בבית המשפט.

וכאן נכנסת הסוגיה החוקתית הקשה ביותר. בארה"ב, מעוז הדמוקרטיה הליברלית, מתברר פתאום שיחסו של הציבור לצלע השיפוטית במשטר נגזר לפי מידת שביעות הרצון שלו מפסיקותיה. הנשיא בכבודו ובעצמו תוקף את בית המשפט העליון, שעומד עכשיו מול איום קיומי חמור אף מזה שהיה על הקונגרס ב־6 בינואר 2020. שופטים נרדפים ומאוימים ברצח. בישראל יכול איזה עסקן לדבר על עלייה עם די־9 על המשכן שבלב ירושלים, אבל מייד יתקע את אפו בטשולנט; בארה"ב, בעיתונים המכובדים ביותר מעלים סימני שאלה לגבי עצם הצורך במוסד של בית המשפט העליון. שם המרחק בין "אמר" ל"עשה" קצר מאוד.

הלקח עבור ביהמ"ש העליון אצלנו הוא פשוט: להרחיב את אמון הציבור ולהימנע מהנטייה החזקה של השנים האחרונות לפסוק בכל סוגיה. בית המשפט הוא מקום ללא פשרות, והעולם סובל ממחסור בפשרה.