אוניברסיטת סטנפורד הודיעה הלילה (בין שבת לראשון) כי בגיל 91 הלך לעולמו אחד הפסיכולוגים המפורסמים בעולם פיליפ זימברדו. זימברדו, שלימד באוניברסיטת סטנפורד, ערך בשנת 1971 את ניסוי הכלא המפורסם במסגרתו תשעה סטודנטים הפכו לאסירים ותשעה סטודנטים הפכו לסוהרים וזאת כדי לבחון את השפעת התפקיד שקיבלו משתתפי המחקר השונים.
הניסוי, שנערך במרתף בניין באוניברסיטה, היה אמור להימשך שבועיים אך הוא הופסק אחרי שישה ימים בלבד. ההפסקה נבעה מהעובדה שהסוהרים התעללו בצורה פסיכולוגית באסירים שלהם והאסירים מצד שני סבלו מדיכאונות, חרדות וכעס מוגברים. נקודת השבירה הראשונה החלה כבר אחרי 36 שעות מתחילת הניסוי, אז הסטודנט דגלאס קורפי (22), שלוהק להיות אסיר, נשבר נפשית, השתולל וביקש לצאת החוצה.
תופעות פתולוגיות קשות
תוצאות הניסוי גרמו להד עצום בארה"ב ובעולם כולו וכעבור חודשיים העיד זימברדו בפני ועדה בקונגרס האמריקני שעסקה במצב האסירים בבתי הכלא בארה"ב. הפסיכולוג טען כי כליאת בני אדם בבתי כלא, פוגעת בהם ומחוללת תופעות פתולוגיות קשות שמונעות מהם אחר כך להשתקם ולחזור לחברה.
הניסוי של זימברדו, היה התחלה ל-50 שנות מחקר אקדמי של האיש, שסוכמו בכלל שתבע בשנת 2007, על פי הכלל אין כזה דבר אנשים טובים או אנשים רעים, אלא אנשים מתנהגים על פי כוחות סביבתיים שמחוללים אצלם גם התנהגויות של רוע. שיטת חשיבה פסיכולוגית זו נקראה "אפקט לוציפר".
מעבר להד הראשוני הפכו תוצאות הניסוי לאחד מחומרי החובה שנלמדו במוסדות אקדמיים רבים, במסגרת קורסי המבוא לפסיכולוגיה. ספרי המבוא האלו הביאו את תוצאות המחקר בלי לציין את ההשגות הנרחבות שנמתחו על תוצאות הניסוי. במקביל היסטוריונים הסבירו על ידי תוצאות הניסוי את ההתנהגות של הלוחמים הגרמנים בזמן השואה וכן גם את תופעת ההתעללות של לוחמים אמריקאים באסירים עיראקיים, בכלא אבו ר'ר'יב בעיראק.
ההד שחולל הניסוי גרם בהמשך לשני חוקרים בתחום הפסיכולוגיה: אלכס האסלם וסטיבן רייכר, לנסות לחזור עליו שוב. אלא שהתוצאות אליהם הם הגיעו היו שונות משמעותית. כמו כן, עם השנים, נחשף שעוזרי המחקר הורו לסטודנטים כיצד להתנהג כאסירים. בנוסף, נמתחה ביקורת על כך שהפסיכולוג עצמו נטל חלק בניסוי ובכך הפר את הכלל של ריחוק אקדמי שנדרש כדי לבסס מסקנות.
טענות לזיוף
עם השנים נחשפו גם עדויות והקלטות, שלא היו ידועות בשעתו, בהם סיפרו חלק מהסטודנטים כי ההתנהלות הקשה שלהם כסוהרים נבעה מהרצון שלהם לרצות את עורכי המחקר ולא משום שכך רצו לפעול מלכתחילה. גם הסטודנט דאגלס קורפי, שהשתולל ויצא אחרי 36 שעות בלבד, סיפר אחרי שנים כי הוא לא השתולל מסבל אמיתי אלא משום שרצה ללמוד למבחן אקדמי, דבר שלא אושר לו לעשות במסגרת הניסוי.
צבר הטענות האלו גרם בשנים אחרונות להתנערותו של הממסד מהניסוי ולדרישה להוציא מחומרי הלימוד הקדמיים. חוקרים רבים אף טענו לזיוף, טענות שהופיעו מייד כבר עם פרסום הניסוי, כיון שהוא לא עבר בחינת עמיתים אקדמים אלא פורסם ישר בתקשורת כחלק מהאג'נדה של האיש כנגד בתי הכלא בארה"ב.
זימבורדו כיהן פעמיים כנשיא ארגון הפסיכולוגיה המערבי, ופעם אחת כנשיא אגודת הפסיכולוגים האמריקנית, וכיו"ר מועצת נשיאי האגודה למדע הפסיכולוגיה. הוא גם ערך מחקרים קונבנציונאליים יותר בתחומי שיגעון, היפנוזה, בושה, אלימות/רוע, פסיכולוגיה פולטית ועוד. כאמור, הוא כתב 50 ספרים וזכה בפרס קרן וצלב האוול ובפרס ארנסט הילגרד למפעל חיים.
זימברדו עצמו השיב לאורך השנים לביקורות שהושמעו נגדו והסביר שהמחקר התמקד בהשפעה שישי לתפקיד שאנו מקבלים מהחברה ולציפיות שתפקיד זה גורם לנו להזדהות איתן. במילים אחרות מטרת הניסוי היתה להראות כיצד לחץ חברתי וציפיות חיצוניות משפיעות על האדם עצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו