בתוך מאה שנה, אחד מכל עשרה תושבים בערי החוף של סין יחיה מתחת לגובה הים. הסיבות? שקיעת הקרקע ושינוי האקלים.
לפי מחקר שפורסם בכתב העת "Science", כ-16% מערי סין הגדולות שוקעות במהירות – כלומר, ביותר מ-10 מ"מ בשנה. 45% נוספים שוקעות בקצב "מתון", דהיינו בקצב שנתי של יותר משלושה מ"מ. בין הערים – הבירה בייג'ינג (22 מיליון תושבים במטרופולין) ובירות מחוזיות כמו פוג'ואו (4.1 מיליון), חפיי (7.8 מיליון) ושיאן (12 מיליון).
החוקרים בדקו 82 ערים עם יותר משני מיליון תושבים ובחנו כיצד השתנה המרחק שעבר אות לווייני ששוגר לקרקע בין המדידות ב-2015 למדידות ב-2022. ההשוואה גילתה כי ערים הסובלות משקיעה חמורה מרוכזות בחמישה ארוזים, הן לאורך החוף והן בעומק היבשת.
השקיעה מתרחשת בדרך כלל כתוצאה משאיבת של המים התת-קרקעיים ושל משאבים אחרים, אולם החוקרים מציינים כי גם גורמים כמו משקל הבניינים הכולל משפיע על אובדן הגובה.
"שקיעה אינה בעיה ייחודית לסין", אמר לאתר Nature דינג שיאולי, גאודזיסט מהאוניברסיטה הפוליטכנית של הונג קונג. "מדינות רבות ברחבי העולם סובלות מאותה הבעיה".
בארה"ב, יותר מ-44 אלף קמ"ר של אדמה ב-45 מדינות מושפעים משקיעת קרקע. אינדונזיה מעבירה השנה את בירתה מג'קרטה – שיאנית השקיעה בעולם – לבירה שנבנית באי בורנאו, נוסנטארה. על פי ההערכות, עד שנת 2040 חמישית מאוכלוסיית העולם תחיה על אדמה שוקעת.
בה בעת, ב-Nature מציינים כי יש גם ניסיון חיובי בהתמודדות עם התופעה. בשנות השישים, טוקיו שקעה בקצב של 24 סנטימטר בשנה; בשנות ה-2000 הקצב ירד ל-0.1 ס"מ – הכל הודות לשורת חוקים שהגבילו שאיבה של מי תהום. שנגחאי שקעה בקצב של 2.6 מטר בשנים 1921 עד 1965 – וביצעה מהפך דרמטי, לחמישה מ"מ בשנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו