"הלקחים שלמדנו כתובים בדם": רואנדה מציינת 30 שנה לרצח העם

רואנדה זוכרת: המדינה האפריקנית מציינת היום (ראשון) 30 שנים לרצח העם שהתחולל במדינה, כשממשלה של קיצונים מקבוצת ההוטו רצחה באופן שיטתי כמעט מיליון מבני קבוצת הטוטסי בתוך קצת יותר מחודשיים.

נשיא רואנדה, פול קגמה, נשא דברים בעצרת המרכזית לזכר הנרצחים בבירה קיגאלי, כשהוא שולח חיצים כלפי הקהילה הבינלאומית, שמבקרת את שלטונו באופן תכוף. "רואנדה הוכתה לגמרי בשל סדר הגודל של האובדן שלנו. הלקחים שלמדנו כתובים בדם. זו הייתה הקהילה הבינלאומית שהפקירה ואכזבה את כולנו, אם מתוך פחדנות ואם מתוך בוז כלפינו", אמר הנשיא.

ברחבי המדינה, מאות אלפים הניחו זרים באתרים הרבים שבהם נרצחו בני הטוטסי בידי חוליות המחסלים, שעטו על טרפם, לעיתים חבריהם ושכניהם, במצ'טות או בירי. באירועי הזיכרון השתתפו נכבדים מרחבי העולם, כמו נשיא ארה"ב בעת רצח העם, ביל קלינטון, נשיא צ'כיה פטר פאבל ונשיא דרום אפריקה סיריל רמפוזה.

נשיא המדינה יצחק הרצוג הגיע גם הוא להשתתף באירועי הזיכרון, הפעם הראשונה שבה נשיא ישראלי מכהן משתתף בטקסים. הרצוג ישתתף בטקס הנחת הזר באנדרטה המרכזית, ולאחר מכן בטקס המרכזי הממלכתי לציון 30 שנה לרצח העם ברואנדה, בהזמנת נשיא רואנדה פול קגאמה.

רצח עם שיטתי

לפני 30 שנים בדיוק, העיר קיגלי והמדינה כולה הפכו לתמונה מ"התופת" של דנטה. אלפי אנשי המיליציה הקיצונית של ה"אינטרהמווה" הידועה לשמצה סגרו את הדרכים במחסומים מאולתרים. בסיוע הצבא, המשטרה ותושבי המקום, הם עברו משכונה לשכונה ורצחו גברים, נשים וילדים באמצעות רימוני יד, רובים וה"פנגה", המצ'טה המקומית המעוקלת.

לא היה זה פרץ של אלימות חסרת היגיון ונטולת מחשבה, אלא תחילתו של "פתרון סופי" שהגו בכירים בממשל מבעוד מועד. קדמה לו תעמולה נרחבת נגד בני מיעוט הטוטסי, קבוצת אוכלוסייה שהיוותה 17% מאוכלוסיית המדינה באותו הזמן. הטריגר לפעולה היה חיסולו של נשיא המדינה ג'ובנל הביארימנה, שהתעקש לקיים משא ומתן עם מורדי הטוטסי בצפון המדינה. איש לא יודע בוודאות מי היו אלה שירו את הטיל שהפיל את מטוסו של הנשיא, שחזר משיחות שלום בטנזניה, אך מתכנני רצח העם נכנסו מייד לפעולה.

הרוצחים נעו מהר. הראשונים שחוסלו היו מנהיגי האופוזיציה, רובם בני קבוצת הרוב, ההוטו. ראשת הממשלה נרצחה בפתח ביתה, יחד עם חיילי האו"ם ששמרו עליה. מעטים מאנשי האופוזיציה הצליחו להימלט. כשהרוצחים המיומנים סיימו את מלאכתם, הגיע הזמן של אנשי המיליציה ושל ההמון המוסת להתחיל בהרג הסיטונאי.

אנשי המיליציה עברו בית-בית עם רשימות ומקלטי רדיו, מחסלים משפחה אחר משפחה. מי שהצליח להימלט מביתו נתקל מהר מאוד במחסום של אנשי המיליציה, שם נדרש להציג תעודה שהסגירה את זהותו מייד. הגופות החילו להיערם. מאות, אלפים, עשרות אלפים. במרכז קיגלי בלבד נרצחו רבע מיליון בני אדם. הגופות הוסעו לגבעה בשולי העיר, שם נשפכו לבורות שהפכו לקברי אחים. הטבח הסתיים רק לאחר תבוסת הממשלה הקיצונית וכניסת כוחות המורדים, בראשו של פול קגאמה, לבירה קיגלי. 

כעת, 30 שנים אחרי הטבח, רואנדה עשתה כברת דרך ארוכה והפכה לאחת מהמדינות הצומחות באפריקה. ניצולים ורוצחים חיים זה לצד זה, לעיתים באותן הקהילות ממש, אך ההתקדמות הכלכלית של המדינה ותחילתו של תהליך הפיוס באו עם מחיר: שלטונו של הנשיא קגאמה הלך ולבש עם השנים אופי סמכותני יותר ויותר, והפך אלים ואף קטלני למבקריו. נוסף על הדיכוי הפוליטי, דור שלם של רואנדים עדיין חי בתחושה בלתי פוסקת של רדיפה. אריק איריבוזומוגבה ניצל מהטבח כשהיה נער, והתחבא בתוך גזע חלול של עץ ברוש. ל"ישראל היום" הוא מספר: "עבורי, הרצח מעולם לא ממש הסתיים. 30 שנים לאחר מכן, וכל כך רבים מסביבי עדיין חיים אותו מדי יום".