לאחר מותו בנסיבות מעוררות חשד של אלכסיי נבלני בכלא הרוסי, היו שנזכרו בפרשה אחרת, שהתרחשה לפני 16 שנה וכאילו נכתבה כתסריט עבור ההמתה האיטית מאחורי סורג ובריח של האופוזיציונר הרוסי.
ביידן: "אל תטעו - פוטין אחראי למותו של נבלני, מה שקרה לו זו עדות נוספת לברוטליות של פוטין" // קרדיט: הבית הלבן
איתרע מזלו של סרגיי מגניטסקי, משפטן וחשב מס מבריק, ובעשור הראשון של המאה הוא גילה הונאת מס בגודל 5.5 מיליארד רובל (לפי השער היציג של 2007 - כ-140 מיליון דולר ארה"ב). למה לרוע מזלו? כי מרגע שחשף את הפרשה, גזר על עצמו גזר דין מוות. לא לא, לא מצד המאפיה או האוליגרכים, אלא מצד השלטון עצמו, שגנב את הכסף ואשר השחיתות היא עמוד השדרה שלו.
5.5 מיליארד רובל
תחילתה של הפרשה ב-2004-2005, כאשר השלטונות הרוסיים החלו לזוע באי נחת גובר לנוכח פעילותה של קרן ההשקעות "הרמיטג'" הבריטית, שבין מייסדיה היה איש בשם ויליאם בראודר.
הקרן רכשה מניות של תאגידי הענק הרוסיים, כמו גזפרום ורוסנפט, ובראודר דרש דברים בל יתוארו ברוסיה: שקיפות ניהולית מצד התאגידים והגנה על מחזיקי המניות. "הרמיטג'" גדלה וגדלה, עד שהפכה לגוף ההשקעות השלישי בגודלו ברוסיה.
ואז, יום אחד ב-2005 נחת בראודר בנמל התעופה שרמטייבו במוסקבה, גילה שהאשרה שלו לא הוארכה וחזר לבריטניה כלעומת שבא. בראודר הבין את הרמז והחל למכור את החזקותיו ברוסיה. לבסוף מכרו החברות שבשליטת הקרן נכסים בסך 5.5 מיליארד רובל (כן, הסכום ההוא). וכאן מתחיל החלק המטורף של הפרשה.
ביוני 2007 פשטו אנשי רשויות המס על משרדים של שלוש חברות "קפואות" שהיו בבעלות "הרמיטג'", שמכרו את נכסיהן ושילמו בגין הרווחים מס כחוק. אנשי רשות המסים אספו מהמשרדים מסמכים, מחשבים וחשוב מכל - חותמות. כעבור זמן לא רב, החברות נרשמו מחדש ובעלותן הוחלפה באנשים אלמוניים לגמרי.
עסקת ההונאה הושלמה
ואז "התגלה" דבר מדהים: "חקירה פנימית" של חוקרי מס מצאה כי שלוש החברות של "הרמיטג'" לשעבר "הפרו חוזים וגרמו נזקים לחברות אחרות", שאיתן כביכול חתמו על החוזים האלה. כראייה, הציגו פקידי השומה חוזים חתומים (זוכרים את החותמות?) ואילו הבעלים החדשים של החברות הנ"ל מיד הודו באשמה.
לבית המשפט לא נותר אלא לקבל את עמדת רשות המסים: שלוש החברות של "הרמיטג'" שילמו מס על הרווחים בעצם בשוגג (!), ולכן את הכסף - כן, אותם 5.5 מיליארד רובל - צריך להחזיר לקופותיהן. כלומר לבעליהן החדשים.
עסקת ההונאה - שכל הצדדים יודעים שזו הונאה, לרבות בית המשפט - הושלמה, והבעלים החדשים וכל שרשרת הפקידות המעורבת התעשרה בתוך רגע.
כאן נכנס לזירה סרגיי מגניטסקי. בראודר שכר את שירותיו כדי לחקור מה התרחש - ומגניטסקי המבריק לא התקשה לפענח את הסכימה. ביושרו, הוא הגיש את ממצאי הבדיקה שלו, כולל שמות, תאריכים וסכומים, למשטרה ולרשויות המס. ומה הייתה התגובה? חקירה נפתחה נגדו בחשד שהוא סייע לבראודר להונות את הלקוחות הפיקטיביים. ואם לא די בכך, מי שמונה לנהל את החקירה היה אחד המעורבים בהונאה, שחשף מגניטסקי.
בקיץ 2008 מגניטסקי נעצר ונשלח לבידוד במתקן החקירות "מטרוסקאיה טישינה" במוסקבה, שם החלה הוויא דולורוזה שלו. פעם אחר פעם הוא נדרש לחזור בו מעדותו ולהכפיש את בראודר. אך מגניטסקי סירב. ועם כל סירוב, הלחץ עליו הוגבר בכל האמצעים להמתה איטית הנהוגה בכלא הרוסי: הוגשו לו מזון מקולקל ומים מזוהמים לשתייה, נמנעו ממנו מקלחת או שיחת טלפון עם אמו, אשתו או ילדיו, ובחורף הוא הוחזק בתא יחיד ללא זכוכית וללא חימום.
לא נותר לו אלא לקבוע את מותו
כל התקופה הזו הוא חיבר 400 (!) תלונות לכל רשויות האכיפה ולבית המשפט הראשי (העירוני) של מוסקבה. לשווא. נראה שגם חיבור התלונות התאפשר רק כדי להתעלל בו על ידי ההדגשה שאיש לא יענה לו.
שלא במפתיע, בריאותו של מגניטסקי הידרדרה כליל. בקיץ 2009 הוא כבר לא היה מסוגל לאכול ואובחן עם אבנים בכליות, דלקת בלבלב ועוד מרעין בישין. נקבע לו ניתוח, אבל שבוע לפניו מאן דהו הורה להעביר אותו למתקן מעצר אחר ("בוטירקה"), שבו אין תנאים רפואיים כלל. בנובמבר, כשכבר גסס, התקבלה הוראה לשלוח אותו בחזרה למתקן המעצר הראשון.
חשבתם לרגע שכדי לעבור ניתוח? חלילה: עם הגעתו ל"מטרוסקאיה טישינה", נכבל מגניטסקי למיטה והוכה קשות באלות. כנדרש, הוזעק אמבולנס לבית הסוהר, שעמד במשך שעה מחוץ לכתליו, וכשהצוות כבר ניגש למגניטסקי, לא נותר לו אלא לקבוע את מותו.
בפרוטוקול צוין כי סיבת המוות היא התקף לב, אך הוזכרו גם חבלות ראש. מאוחר יותר, כאשר באיחור ניכר ואחרי לחצים ציבוריים גדולים, תיפתח חקירה פלילית של רציחתו, "חבלות ראש" כבר לא יופיעו בפרוטוקול, ייחקרו רק רופאים במתקן הזמני (בוטירקה), ודרישת המשפחה לנתיחה תסורב פעמיים. לבסוף, ב-2013 נסגר התיק "בהיעדר אשמים".
מנגד, תיק החקירה בעניין קרן "הרמיטג'" דווקא נפתח - ומגניטסקי הורשע (!) לאחר מותו (!!) בהונאה. כדי להוכיח שאין גבול למידת הרשעות, למשפט הוזמנה להעיד אמו השבורה של סרגיי.
לפרשה הזו היו הדים בינלאומיים עצומים. בית המשפט האירופי לזכויות אדם קבע כי רוסיה אשמה במותו; בארה"ב, קידם הסנאטור בנג'מין קרדין את רשימת מגניטסקי, שכללה 60 שמות של פקידים - לא מהבכירים ביותר, אגב - שיכלו להיות מעורבים ברצח, ולאחר חקיקה וחתימת אובאמה, נאסרה כניסתם לארה"ב ונכסיהם הוקפאו.
יסייע להתגבר על מכשולים?
ה-Magnitsky act הפך לבסיס של החלת סנקציות על כל אדם או גוף שחשוד בהפרת זכויות אדם; אירופה המשיכה בסנקציות משלה; וגם בריטניה הצטרפה. לאירועים האלה, בסוף 2012-תחילת 2013 היה משקל גדול בהידרדרות היחסים בין רוסיה למערב.
גם רוסיה הגיבה בסנקציות משלה: במהלך בזק, אושר חוק האוסר על אימוץ ילדים מבתי היתומים הרוסיים בידי אזרחים זרים. הנימוק הרשמי: מותו של הילד (דימה יקובלב) אצל הוריו המאמצים בארה"ב. על אלפי ילדים, חלקם נכים (שאותם משפחות רוסיות לא ממהרות לאמץ, אך משפחות מהמערב דווקא כן), נגזר להישאר בבתי היתומים; ביניהם היו כבר כ-200 ילדים שהספיקו להכיר את הוריהם המאמצים לעתיד (והחלק האירוני הוא ששיעור ההתעללות בילדים מאומצים ברוסיה גבוה יותר מאשר בארה"ב).
למרבה האירוניה, גם אלכסיי נבלני הספיק לעסוק בפרשה. הקרן למלחמה בשחיתות בראשותו חשפה כי פקידי השומה וקצינים במשטרה ובשב"ס הרוסי, שהיו מעורבים ב"טיפול" במגניטסקי, רכשו בתי פאר באירופה ונדל"ן בדובאי. חוקר, שכנראה ניצח על חיסול מגניטסקי, החזיק בחשבונו סכומים של מאות מיליוני רובלים, שבהחלט לא משקפים את משכורתו.
אמש (שישי) האשימו מנהיגים מערביים את נשיא רוסיה פוטין במותו של נבלני. נשיא ארה"ב ביידן אף הבטיח סנקציות חדשות וקשר בין הריגת נבלני לכורח לסייע לאוקראינה. האם דווקא מותו הטראגי של האופוזיציונר הרוסי יסייע להתגבר על המכשולים בבית הנבחרים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו