רוח רעננה מנשבת בהודו בשנה האחרונה. הכלכלה צמחה יותר משציפו התחזיות ועקפה את בריטניה, המדינה זכתה למושב בלתי־קבוע במועצת הביטחון, ובעוד כמה ימים תהפוך רשמית לנשיאת ארגון ה־G20 - פורום של 19 הכלכלות הגדולות בעולם והאיחוד האירופי.
הודו תקבל לידיה עולם רווי אתגרים: מגיפת הקורונה, המלחמה באוקראינה, משבר האקלים מחמיר, מתיחות גוברת בין סין לארה"ב, לחצים אינפלציוניים, ומשברי מזון ואנרגיה שאת תוצאותיהם אפשר לראות בהאטה כלכלית חובקת עולם. האם ייתכן שדווקא בעידן שסוע ומפוצל הודו הנייטרלית תוכל לספק את המנהיגות הנדרשת?
רגע לפני שהמריא לכינוס השנתי של G20 בבאלי, השיק ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, לוגו ואתר מיוחדים לכבוד קבלת הנשיאות: "כדור אחד, משפחה אחת, עתיד משותף". המסר של הודו לשנת הנשיאות שואב השראה מפילוסופיית הליבה של הציוויליזציה ההודית מימי קדם. השימוש בלוטוס, הפרח הלאומי של הודו, וגם סמלה של מפלגת השלטון, הצליח לעצבן את יריביו של מודי, שהאשימוהו בתעמולה פוליטית בשנת בחירות.
למרות שאיפותיו הלא־מתנצלות של מודי להשגת עמדה מובילה בארכיטקטורת הכוח הבינלאומית, מעמיקי החקר יודעים כי בפוליטיקה ההודית אין מדובר בעמדה ניצית בלבד. בנאום שנשא במארס 1949, הצהיר ראש ממשלת הודו ושר החוץ הראשון, ג'ווהרלל נהרו: "אין מנוס מהעובדה שעל הודו למלא תפקיד עולמי חשוב, לא בגלל שאיפה כלשהי אלא בשל כורח הנסיבות; בגלל הגיאוגרפיה, בגלל ההיסטוריה". אך נהרו וממשיכיו מהצד היוני דיברו גם על משימתה הייחודית של המדינה החדשה שזכתה בעצמאותה ללא אלימות, מהפכה או מלחמה, משימה שכללה תפקיד ספציפי: להיות משטרת המוסר של האימפריות לשעבר ושל המדינות החדשות, בדומה לחזון המשיחי של ארה"ב.
הודו הגיעה לתפקידי הממשל העולמי גדושה בתלונות היסטוריות ובתביעות לייצג את האינטרסים של המדינות המתפתחות. במהלך 75 השנים האחרונות, האסטרטגיה הרב־צדדית של הודו עברה כמה תהליכים. השלב הראשון מזוהה עם תור הזהב של המוסדות העולמיים. הודו ראתה עצמה כמנהיגה של אסיה, זו שניצחה את הקולוניאליזם, קולם של חסרי הקול. עם סיומן של "המלחמה הקרה" ושל הפוליטיקה הדו־קוטבית, הפך השיח לבלתי־רלוונטי, והודו נאלצה לחפש שותפים חדשים בפוליטיקה העולמית. הצמיחה הכלכלית של הודו בסוף שנות ה־90 הגדילה את טביעת הרגל הגלובלית שלה והצריכה הקמת קשת של בריתות. בהדרגה, דלהי השילה מעצמה את הפוליטיקה של "העולם השלישי", אם כי לא נטשה אותה לחלוטין.
למעשה, עד כה הודו הגיבה לסדר היום שעוצב על ידי העולם המתקדם, וכעת תהיה זו הפעם הראשונה שיתאפשר לה להניע סדר יום עולמי. ארגון ה־G20 הוא ארגון ייחודי המקבץ יחד את המדינות המתפתחות והמפותחות כאחד כדי ליצור פתרונות לאתגרי הממשל העולמי. לאורך השנים, למרות הצטרפותה למשפחת הכלכלות המתעוררות, הודו המשיכה להיות הקול המוביל של מדינות הדרום הגלובלי במועצת הביטחון של האו"ם, בארגון הסחר העולמי ובארגון הבריאות העולמי. דווקא המקום הגבולי שבו נמצאת הודו, הופך אותה למנהיגה המתאימה לזמנים הפכפכים אלה.
להזרים הון מהצפון לדרום
מה יאפיין את הנשיאות של הודו? ככל הנראה שימור של חלק מהנושאים שקודמו אשתקד, כמו מעבר לתשתיות דיגיטליות ולאנרגיות מתחדשות, אבל לא רק הם. מסתמן שהודו תתרכז בהתאוששות ממגיפת הקורונה ובשוויוניות. לאור הפערים שהתגלעו עם התפרצות הנגיף, ממשל מודי צפוי להאיץ במדינות החברות בארגון לטפל בפערים במוכנות למגיפה ובהבטחת הפצה מהירה ושוויונית של חיסונים כדי לסייע להתאוששות בעולם כולו.
"צדק אקלימי" הוא היבט נוסף שאותו תנסה הודו לקדם. במשך שנים, נקראה הודו במערב "סרבנית" בעיקר בשל נטיותיה הצדקניות להפיל את האחריות למשבר על מדינות הצפון. את הבגרות המדינית של ממשל מודי נוכחנו לראות בוועידת גלזגו בשנה שעברה, עת הכריז ראש הממשלה כי עד 2030 תפחית הודו - המזהמת השלישית בעולם - את פליטת הפחמן הדו־חמצני ב־45%. דלהי מבינה את חשיבות תפקידה במהפכה האקלימית, ותהא זו הזדמנות מצוינת ליזום ברית בינלאומית חדשה המכירה ב"עקרון האחריות המשותפת והמבודלת", שתאפשר זרימת הון מהצפון לדרום וסדר יום העוסק גם בהסתגלות.
במבנה הגיאופוליטי העכשווי יש ואקום, והוא מורגש. חוסר האיזון הגיאופוליטי מספק להודו הזדמנות למלא את החלל הגיאו־אסטרטגי תוך הטבעת חותם ייחודי לה, כזה שמפתח את הודו ואת המדינות החלשות יותר, כזה שמחבר אליטות ומדינות נחשלות, בדיוק כפי שחלמו האבות המייסדים.
הכותבת היא מומחית למדיניות החוץ והביטחון של הודו, חוקרת בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS), ויועצת לחברות טכנולוגיה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו