החלטת הקונגרס האמריקני אתמול להכיר ברצח העם הארמני היא נקודת ציון היסטורית בשיח הבינלאומי על האירועים שקרו באסיה הקטנה, סוריה ומסופוטמיה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
לחץ טורקי בלתי מתפשר הצליח למנוע במשך כמעט חמישים שנה הכרה אמריקנית גורפת ברצח העם, שמחק כמעט שליש מהאוכלוסייה הארמנית בעולם, אך מדיניותו התוקפנית של ארדואן, ולא דווקא תחושת הצדקת ההיסטורית, היא שהפילה בסופו של דבר את חומת השתיקה סביב רצח העם.
בעוד בארצות הברית העביר בית הנבחרים הצעת החלטה בתמיכה כמעט מקיר, גם בישראל, שיחסיה עם טורקיה ידעו בעיקר מורדות בעשור האחרון, המאבק להכרה ברצח העם הארמני זכה לתמיכה מימין ומשמאל ושל אגפים בהם שלעיתים נדירות מצליחים להסכים על מדיניות כלשהי.
עוד בנושא:
לראשונה: בית הנבחרים האמריקני הכיר ברצח העם הארמני
ארמניה ציינה 104 שנים לרצח העם: "מהפשעים החמורים ביותר במאה ה-20"
מאה שנה: להכיר ברצח העם הארמני
ההיסטוריה של הציוניות ורצח העם הארמני החלה עוד בימי רצח העם עצמו, בשנות השיא של מלחמת העולם הראשונה. אבשלום פיינברג, ממייסדי מחתרת ניל"י, הרבה לנסוע בדרכים בימי המלחמה, כתב: "הארמנים נרצחים בהמוניהם...אנשיהם בגדודי העבודה מומתים בירייה בהמוניהם. מרעיבים אותם, מתעללים בהם. ם שאלתי עצמי אם רשאי אני לבכות 'על שבר בת־עמי' בלבד, ואם לא הזיל ירמיהו דמעות־דם, גם על הארמנים?".
גם הצורר הנאצי, אדולף היטלר, התייחס לשואת הארמנים ברמיזה להשמדת העם היהודי בנאום, כשאמר: "לא מעניין אותי מה בני התרבות האירופית החלושה יגידו. מי בכלל מדבר היום על רצח הארמנים?".
"דברים שהם מעבר לפוליטיקה"
במדינת ישראל, היחסים הקרובים עם טורקיה בימי ראשיתה של המדינה, מהמדינות הבודדות במרחב שכוננו קשרים עם ישראל, מנעו הכרה גורפת ברצח העם הארמני. טקסים מוגבלים התקיימו בריכוזים בהם מתגוררים ארמנים בישראל, בעיקר בירושלים ויפו.
בשנות השמונים החלה תנועה בישראל להכרה בזכויותיהם של הארמנים. אחד הדוברים הבולטים היה שגריר ישראל בוושינגטון דאז, בנימין נתניהו. נתניהו התייחס לשואת הארמנים ואמר: "יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה, ויש דברים שהם מעבר לדיפלומטיה. שואות של עמים הם מקרה מובהק של קטגוריה כזאת".
בשנת 1990 בוטלה תוכנית על רצח העם הארמני על ידי רשות השידור ללא מתן סיבה רשמית לכך. בשנת 1994 התייחס יוסי ביילין, סגן שר החוץ דאז ללחץ הטורקי להתכחש לגמרי לרצח העם הארמני ואמר כי ישראל תסרב ללחץ. בשנת 2000 חולל שר החינוך יוסי שריד סערה כשהשתתף בטקס זיכרון לאירועי רצח העם הארמני בירושלים.
השר לשעבר מאיר צבן בטקס לזכר רצח העם הארמני בירושלים // צילום: אורן בן חקון
בשנת 2003, נעמי נלבנדיאן, בת העדה הארמנית זכתה להדליק משואה בטקס יום העצמאות. בעלון שחולק לקראת הטקס הוזכר כי נלבנדיאן היא בת הדור השלישי לרצח העם הארמני אך הופעל עליה לחץ שלא להזכיר זאת בנאומה בטקס. ב-2007 הפילה הממשלה הצעת חוק להכרה גורפת ברצח העם הארמני. אירוע חסר תקדים התקיים בשנת 2011 כשוועדת החינוך של הכנסת קיימה דיון בנושא רצח העם הארמני, דיון שאורגן על ידי ח"כ זהבה גלאון ממרצ וח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי.
על הפעילות הענפה למען הכרה ברצח העם, החלטה על הכרה ממשלתית גורפת טרם התקבלה ורבים בציבור הישראלי ממתינים לה. כיום, למעלה משלושים מדינות, בהן מדינות מערביות, וכעת גם ארצות ה ברית, מכירות באופן רשמי ומלא ברצח העם הארמני, רק ימים יגידו אם ישראל תצטרף לשורותיהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
