היום שאחרי ארדואן: האם נשיא טורקיה גוסס?

תאהבו אותו או לא (סביר להניח שלא), נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן הוא דמות שמקרינה עוצמה כבר שנים ארוכות. ארדואן, שהפך את טורקיה מדמוקרטיה של ממש למדינה שמתנהלת דה-פקטו תחת שלטון אוטוריטרי, הוא אחת מהדמויות החזקות והיציבות ביותר במזרח התיכון כבר קרוב ל-20 שנה, מאז שנבחר לראשונה לראשות הממשלה ב-2003.

אבל בחודשים האחרונים רוחשות שמועות מדאיגות סביב המנהיג השנוי במחלוקת, ונראה שעתידו לוט בערפל. מוקדם להספיד את הנשיא הכמעט נצחי של טורקיה, ששרד גם ניסיון הפיכה של הצבא ב-2016, אבל הפעם סימן השאלה מרחף לא רק מעל המשך הקריירה שלו, אלא מעל המשך חייו.

שמועות עקשניות שרוחשות בטורקיה כבר חודשים ארוכים הפכו לאחרונה לדיווח במגזין היוקרתי "פוריין פוליסי", שלפיו מצבו הבריאותי של ארדואן בן ה-67 אינו ברור ועלול למנוע ממנו להתמודד בבחירות הבאות, שצפויות להתקיים ביוני 2023. בהופעותיו הציבוריות נראה ארדואן תשוש וחלש, ובביקור ממלכתי שערך בחודש אוגוסט במאוזיליאום של אטאטורק באנקרה אף נאלץ להסתייע ברעייתו אמינה כדי לשמור על יציבות.

הכתבה ב"פוריין פוליסי", שעוררה הדים רבים, מצטטת שמועות ודיווחים באשר לבעיות נשימה, הקאות תכופות וגם תופעות של שכחה ובלבול שמהן סובל ארדואן. עוד נכתב כי ייתכן שבגופו הושתל דפיברילטור – מכשיר שנועד לטפל בדום לב באמצעות שוקים חשמליים. בנוסף, מספר הרופאים המלווים את ארדואן גדל, ונטען כי הוא משתמש במשככי כאבים לפני הופעותיו הציבוריות, שהתמעטו באופן ניכר.

לכל הדיווחים הללו יש להתייחס בזהירות הראויה, אולם ברור שבגילו הלא צעיר ולאחר כשני עשורים בשלטון ועשרות שנים בתפקידים ציבוריים, ארדואן סובל משחיקה. עם זאת, קשה לדעת אם השמועות והדיווחים על אודות מצב בריאותו פגעו בפופולריות שלו. על פי הסקרים בטורקיה האהדה לנשיא אכן פוחתת, אולם ניתן לייחס זאת לגורמים רבים אחרים כגון המצב הכלכלי הקשה והפגיעה המתמשכת בדמוקרטיה ובזכויות האדם במדינה.

"הדיון הציבורי במצבו הרפואי של ארדואן מתקיים כרגע ברשתות החברתיות ובשיחות חולין בין אזרחים", אמר בשיחה עם "ישראל היום" פרשן "האינדיפנדנט-טורקיה", אוע'ול טונה. "כלי התקשורת המרכזיים אינם עוסקים בסוגיה או מתייחסים אליה". לדבריו, "ראש מערך התקשורת של הנשיא, פאהרטטין אלטון, פרסם לאחרונה כמה ציוצים מעוררי תמיהה, כגון הציוץ שבו נראה ארדואן משחק כדורסל עם בכירים בממשל. עם זאת, אני לא חושב שהדיווח ב'פוריין פוליסי' השפיע על דעת הקהל, ונקודה מעניינת היא שגם באופוזיציה נמנעים לעת עתה מקיום שיח בנושא בריאותו של הנשיא".

הסקרים שמצביעים על סערה באופק

אולם לוח השנה הפוליטי אינו מתחשב באילוציו הבריאותיים של ארדואן. בחירות כלליות מתקיימות בטורקיה אחת לחמש שנים, ואם בישראל אנו מכירים את המושג "שנת בחירות", הרי שבטורקיה אווירת הבחירות מתחילה כשנתיים לפני שהאזרחים הולכים לקלפי. הבחירות הבאות, כאמור, צפויות להתקיים ב-18 ביוני 2023, והאופי שהולך ולובש העיסוק התקשורתי בהן אינו מיטיב עם ארדואן. במקום לעסוק בשאלה "האם מישהו מסוגל לנצח את הנשיא", הדיון הפך ל"האם ארדואן בכלל יתמודד לקדנציה נוספת?"

עכשיו קחו נשימה עמוקה, וביחד ננסה לצלול לנבכי שיטת הבחירות המורכבת בטורקיה. השיטה הייחודית הזו מושפעת מאוד מאחוז החסימה החריג שנהוג במדינה: 10%. לאור זאת, המפלגות השונות נוהגות להתאחד ב"בלוק טכני" שמטרתו למנוע אובדן קולות. הבוחרים משלשלים לקלפי שני פתקים – פתק אחד של הבלוק המועדף עליהם בבחירות לפרלמנט, ופתק שני עבור המועמד לנשיאות, שלרוב מזוהה עם אחד מהבלוקים. כמעט תמיד נבחר לנשיאות המועמד המזוהה עם הבלוק שזכה ברוב בפרלמנט, אך מאחר שבחירת הנשיא היא אישית וישירה, הוא יכול לכהן בתפקידו גם ללא רוב פרלמנטרי.

הסקר העדכני ביותר, שערך בספטמבר מכון הסקרים "קונדה", בדק את שיעור התמיכה במפלגות השונות (ולא בבלוק כזה או אחר או במועמד לנשיאות). בסקר קיבלה מפלגת "הצדק והפיתוח" של ארדואן 32.7% מהקולות. אחריה דורגה מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, "מפלגת העם הרפובליקנית" בראשות כמאל קיליצ'דראולו, שקיבלה 24.8%. במקום השלישי ניצבה מפלגת אופוזיציה נוספת, "המפלגה הטובה" בראשות מראל אקשנר, שקיבלה 19.3%. המפלגה הפרו-כורדית, "מפלגת העמים הדמוקרטית", שבדומה לרשימה המשותפת בישראל אינה נוהגת להשתלב באף קואליציה, קיבלה 11.7%.

אולם הנתון המדאיג מבחינת ארדואן היה טמון דווקא בתוצאה הנמוכה שהשיגה שותפתו הקואליציונית המרכזית, מפלגת "התנועה הלאומית" בראשות דבלט בהצ'לי, שקיבלה 8.9%. אמנם שיטת הבלוק הטכני מאפשרת לה לרוץ בפתק אחד יחד עם "מפלגת הצדק והפיתוח" ובכך לחמוק מסכנת אחוז החסימה, אך הנתונים הללו לא יספיקו לארדואן על מנת לייצר בלוק שיבטיח לו את הנשיאות.

גם סקר נוסף שערך מכון "מטרופול", ובו נשאלו הבוחרים לגבי הבלוק שעבורו יצביעו בקלפי (ולא לגבי המפלגה הספציפית שבה הם תומכים), מצא כי לגוש של ארדואן יש כרגע פחות מ-50 אחוזי תמיכה ולכן הוא צפוי להפסיד את הנשיאות. מאחר שבלוק האופוזיציה עדיין לא בחר את מועמדו לנשיאות מרבית הסקרים עדיין אינם מציגים שאלה ישירה בנושא, אך ניסיון העבר מצביע על זהות כמעט מוחלטת בין התוצאות שמקבל כל בלוק בבחירות לפרלמנט לבין התוצאה שמשיג מועמד הבלוק בבחירות לנשיאות – סיבה רצינית לדאגה עבור ארדואן.

טעות גורלית בבחירות באיסטנבול

אולם גם אם יפסיד בבחירות, אין שום ודאות שארדואן יכבד את התוצאות. אירוע מדאיג בהקשר הזה, שעשוי להתברר כקדימון למערכה האמיתית על עתידו הפוליטי, התרחש בבחירות המוניציפליות בטורקיה שנערכו במרץ 2019. בלוק האופוזיציה הצליח לכבוש כמעט את כל הערים הגדולות במדינה, אולם ההפסד הכואב ביותר מבחינתו של ארדואן התרחש באיסטנבול, העיר הגדולה ביותר בטורקיה שבה כיהן כראש העירייה בתחילת הקריירה שלו.

המועמד מטעמו, יו"ר הפרלמנט לשעבר בינאלי יילדירים, הפסיד בהפרש זעום של 0.2% למועמד האופוזיציה אקרם אימאמאולו. ארדואן, שלקח את המפלה באופן אישי, החליט להיאחז בקרנות המזבח וביצע את אחת הטעויות הקשות בקריירה הפוליטית שלו.

הוא שלח את אנשיו לערער על התוצאות לוועדת הבחירות המרכזית, שאכן פסקה על בחירות חוזרות שהתקיימו ביוני של אותה שנה. אולם תושבי איסטנבול, שבה אחוז המשכילים גבוה מאוד ביחס לשאר טורקיה, זעמו על הניסיון לבטל את בחירתם הדמוקרטית וענו לארדואן בקלפי: הפעם, המועמד מטעמו הובס בפער גדול ובלתי ניתן להכחשה של יותר משבעה אחוזים.

הניצחון החד-משמעי באיסטנבול עודד את האופוזיציה לארדואן, שעד אז הייתה מפוצלת לשני בלוקים נפרדים, להיכנס לשיחות מואצות ליצירת בלוק אחד, חסר תקדים בגודלו, שיורכב משש מפלגות ויתייצב מול הנשיא הטורקי ב-2023. היהירות של ארדואן וחוסר הנכונות שלו להכיר בהפסד המקומי באיסטנבול עלולות להתברר כשמשגה שהניע תהליך טקטוני בפוליטיקה הטורקית, שיסתיים בהדחתו מכס הנשיאות.

ההימור שעלול לחרב את הכלכלה הטורקית

הסחרור הפוליטי שאליו נקלע ארדואן הוביל אותו לנקוט במדיניות כלכלית פופוליסטית, שמסכנת את עתידם של עשרות מיליוני טורקים. לטורקיה חוב לאומי עצום של כ-450 מיליארד דולר, שאותו יצטרכו להחזיר בעתיד הילדים והנכדים של הבוחרים הנוכחיים. אולם למרות ההמלצות החד-משמעיות של המומחים, ארדואן מסרב בתוקף להעלות מיסים ויוצר "בור כלכלי" חסר תחתית שאליו עלולה להישאב המדינה.

בתוך שנה וארבעה חודשים בלבד החליף הנשיא הטורקי לא פחות משלושה נגידים של הבנק המרכזי, לאחר שסירב לקבל את המלצותיהם לנקיטת צעדים כלכליים קשים אך הכרחיים. התנגדותו של ארדואן להעלאת מיסים מתבססת במידה מסוימת גם על האסלאם, שאמנם אינו שולל מיסוי באופן גורף אך מביע יחס מסויג לנושא.

לא רק נגידי הבנק המרכזי של טורקיה סובלים מחמת זעמו של ארדואן, אלא הפקידות הכלכלית הבכירה כולה. רק ביום חמישי האחרון פיטר הנשיא שלושה חברים בוועדה המוניטרית הטורקית. ההחלטה, שנתפסה כקפריזית, הביאה להתרסקות נוספת של ערך המטבע הטורקי. ביום שני ירדה הלירה הטורקית מול הדולר לשפל של 9.315 לדולר. מדובר בהיחלשות של כ-20% מתחילת 2021. "פרשנים רבים במדינה תוהים אם ארדואן מודע באמת לחומרת המצב הכלכלי", אומר העיתונאי אוע'ול טונה. "דעה אחת גורסת שיועציו נמנעים מלהציג לו עד תום את התמונה האמיתית, ודעה אחרת היא שמצבו הפוליטי משפיע לרעה על קבלת ההחלטות שלו".

הצלחה בקווקז, מבוכה באפגניסטן

ההחלטה המשמעותית המוצלחת היחידה של ארדואן בשנים האחרונות הייתה העמקת היחסים עם אזרבייג'ן ויישום המתווה שזכה לכינוי "אומה אחת – שתי מדינות". האזרים - בסיוע של טורקיה וגם של ישראל - נחלו ניצחון גדול מול ארמניה במלחמת קרבאך השנייה, ואנקרה הרוויחה נוכחות צבאית משמעותית בקווקז כחלק מכוח שמירת השלום שהוצב באזור בשיתוף עם רוסיה.

אולם בחזיתות אחרות מצבה של טורקיה פחות מוצלח. אנקרה אינה מצליחה בינתיים להשיג הכרעה במאבק מול המחתרת הכורדית בצפון סוריה, ונתקלת בקשיים משמעותיים במדיניותה באפגניסטן. לאחר הנסיגה האמריקנית מהמדינה התפארו הטורקים בכך שכוחות מטעמם צפויים לרשת את חיילי ברית נאט"ו ולקבל את האחריות על נמל התעופה "חמיד קרזאי" בקאבול, ובכך להרוויח נוכחות צבאית במרכז אסיה. אבל לטליבאן, שטורקיה ניסתה "להסתדר" איתו, היו תוכניות אחרות: השליטים החדשים של אפגניסטן הורו על פינוי גורף של כל הכוחות הזרים מהמדינה, וגם חייליו של ארדואן נאלצו להתקפל.

ובכל זאת, הממשל הטורקי לא אומר נואש. ביום חמישי האחרון אירח שר החוץ הטורקי מבלוט צ'בושאולו את מקבילו מטעם הטליבאן, אמיר ח'אן מוטאקי. צ'בושאולו טען כי שוחח עם עמיתו על "החשיבות של ממשלה שתייצג את כל הקבוצות האתניות השונות באפגניסטן", והוסיף כי "קראנו לטליבאן לדאוג לחינוך נשים ולהעסקתן"; אולם בפועל מעיד המפגש על כך שטורקיה התיישרה לחלוטין עם פקיסטן ועם קטאר, והחליטה להתייחס לטליבאן כשליט הלגיטימי באפגניסטן.

מי יחליף את ארדואן?

אולם גם עם משבר כלכלי מבית, מדיניות חוץ מקרטעת וסימן שאלה גדול שמרחף מעל למצבו הבריאותי, ארדואן עדיין נהנה מיתרון גדול אחד: העובדה שהאופוזיציה טרם השכילה להעמיד מולו דמות אחת שתתפוס את משבצת האלטרנטיבה.

מי שמסתמן כאחד המועמדים החזקים הוא ראש עיריית איסטנבול אקרם אימאמאולו, שנחשב למטאור פוליטי. סקר של מכון "מטרופול", שנערך כבר לפני כחצי שנה ועל כן יש להתייחס אליו בזהירות, העלה כי אם יתמודד אימאמאולו מול ארדואן הוא יגבר עליו בשיעור של 49.7% לעומת 38.8%. מועמד נוסף בעל סיכויים טובים לא פחות הוא ראש עיריית אנקרה מנסור יאבש, שקיבל בסקר 49.4% לעומת 37.5% בלבד שקיבל ארדואן. אפילו מראל אקשנר, מנהיגת "המפלגה הטובה" שהיא רק השנייה בגודלה בבלוק האופוזיציה, ניצחה את ארדואן בסקר עם 42.5% לעומת 38.5%.

מי שמשלם ביוקר על ניסיונותיו לנצח את ארדואן על ידי הפיכתו למעין חיקוי של הנשיא הטורקי הוא מנהיג "מפלגת העם הרפובליקנית", כמאל קיליצ'דראולו, שעל הנייר אמור להיות המועמד הטבעי להחליף את הנשיא. קיליצ'דראולו, שידוע בביקורתו החריפה והקולנית נגד ישראל, קיבל בסקר 39.7% בלבד לעומת 42.5% של ארדואן. אם הברירה היא עוד מאותו הדבר, הציבור הטורקי כנראה מעדיף את המקור.

המיליציות הפרטיות של הנשיא

כך או כך, כלל לא בטוח שניצחון בבחירות לנשיאות יספיק לאופוזיציה כדי להבטיח חילופי שלטון במדינה. "מעבר לכך שבדומה לבחירות באיסטנבול ארדואן עשוי שלא לקבל את הדין אם יפסיד, אנו עלולים להיתקל בסוגים שונים של הונאה עוד לפני שיפורסמו התוצאות", אמר ל"ישראל היום" ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, חוקר טורקיה המודרנית במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ובמרכז משה דיין באוניברסיטת ת"א. לדבריו, החשש מזיופים גדול במיוחד במזרח המדינה, שנחשב לפריפריה של טורקיה, ושם קל יותר לכאורה להטות את ספירת הקולות.

"בנוסף, אם יצליח ארדואן לכפות בחירות חוזרות כפי שעשה בבחירות המקומיות, יש סיכוי לא מבוטל שגם לאחריהן הוא עלול לא לקבל את התוצאות – ולהיאחז בשלטון באמצעות הכרזה על מצב חירום. בהקשר הזה, החוקה החדשה שהעביר ארדואן מעניקה לנשיא כלים רבים שעשויים להספיק לצורך הכרזה על בטלות הבחירות – למשל, העלאת טענות בנוגע להתערבות זרה.

"אם יבחר בנתיב הזה, צפוי ארדואן להישען על כוחות הביטחון החדשים שהוא בעצמו הקים", מסביר כהן ינרוג'ק, "כולל 'שומרי השכונות' - מעין מיליציה פרטית שניתן לראות בה גרסה טורקית למשמרות המהפכה של איראן, ואנשי 'כוחות התגבורת' שהם למעשה המשמר הנשיאותי המיוחד של ארדואן".