שיטת הסולטן: לנצח בחוץ - לשלוט בבית

הנשיא ארדואן שואף להפוך את טורקיה למעצמה, כשהוא נשען על האסלאם הפוליטי ואידיאולוגיות נאו-עות׳מאניות. בעקבות המעצר נגד יריב המר של ארדואן, ראש העיר איסטנבול אקרם אימאמאולו, הסתבר לנו כי החזון ניאו-עות'מני של הנשיא אינו מוגבל אך ורק במדיניות החוץ אלא גם הפך לכלי להדיח יריבים בפוליטיקה הפנימית.

באמצעות האשמות חסרות בסיס שהומצאו בין לילה הואשם אימאמאולו בפשע מאורגן. אם לא די בכך, תעודת בוגר אוניברסיטה שלו אשר משמשת כתנאי יסוד להיבחר לנשיאות במדינה התבטלה. במילים אחרות, הצליח ארדואן להשלים את "החיסול הפוליטי" כדי לשמור על כסאו. חשוב להדגיש כי הנשיא לא יכול היה להרשות לעצמו להתנהג בצורה כה דורסנית אם לא היה מרגיש חזק בזירה הבינלאומית. הסולטן משוכנע כי ההצלחות שהשיג מחוץ לגבולות המדינה מאפשרות לו לעשות ככל העולה על רוחו בבית.

בזמן שהעולם הגיב בתדהמה לעימות בחדר הסגלגל בין נשיא ארה"ב למקבילו האוקראיני, בטורקיה שיתפו בגאווה תמונה שונה לחלוטין: ארדואן מחזיק מטרייה מעל ראשו של זלנסקי באנקרה. התמונה לא רק שימשה לצרכי יחסי ציבור שמציגים אותו כמנהיג חזק המעניק חסות ל"נזקק", אלא הפכה לסמל "הדיפלומטיה הטורקית הפעילה והמכבדת".

סוד ההצלחה של ארדואן היה להעז ולהוציא את טורקיה מחוץ לגבולותיה, משלב כוח רך עם כוח קשה. באפריקה, לצד הקמת שגרירויות וקווי תעופה, טורקיה מספקת אמל"ח ומאמנת צבאות מקומיים.

את אותה המדיניות ניתן לזהות גם באוקראינה וסוריה. לצד הספקת כטב"מים לקייב, ארדואן נמנע מלאמץ את משטר הסנקציות מול רוסיה, מה שעזר לו לשלוט בלהבות מול מוסקבה. המיקום האסטרטגי של טורקיה אפשר לה לסגור את "עסקת החיטה" החשובה ב-2022, ששמרה על הייצוא האוקראיני.

בזכות המעמד והכח הצבאי שלה, טורקיה גם מחזקת משמעותית את מעמדה מול אירופה – וזאת בזמן שעתידה של ברית נאט״ו לוט בערפל. לא באופן מפתיע, ארדואן מעוניין להיות חלק מאותו צבא אירופי חדש שהשיח עליו הולך ומתחזק. ברית כזאת, תעניק לו מטריה מול מוסקבה ותנטרל את כוחן של יוון וקפריסין מול מדינתו.

כלפי המערב מציג ארדואן מתקפת חיוכים, ובמזרח התיכון - תדמית קשוחה. לקראת הסיום של שנה שעברה התחיל ארדואן לסלול את הדרך להשגת הפסקת אש עם המחתרת הכורדית. הנשיא הטורקי הושיט את ידו למנהיג מחתרת הכורדית כדי לשים קץ לסכסוך בן 41 שנים אך בו זמנית דאג גם לאיים בפומבי כשאמר כי "אותו היד שמושיט יד יידע גם לתפקד כאגרוף ברזל אשר עטוף בכפפה מקטיפה".

אכן זה קרה בסוף חודש פברואר, מבלי להשיג שום דבר נראה לעין, מנהיג המחתרת הכורדית ה-PKK עבדוללה אוג'אלאן הכריז מתא המעצר שלו בכלא הטורקי על סיום המאבק המזויין של ארגונו וקרא ללוחמיו להתפרק מנשקם. ללא ספק המהלך הזה מיועד לפוליטיקה הפנימית. הרי ארדואן זקוק לתמיכה הכורדית בפרלמנט כדי לבטל את מגבלות חוקתיות על מספר הקדנציות של הנשיא המכהן. קצר לאחר מכן, גם כוחות האוטונומיה הכורדיים בצפון סוריה נאלצו לחתם על הסכם עם המשטר החדש של אחמד א-שרע, שנתפס כשכיר חרב של ארדואן.

לסיכום, הדיפלומטיה הטורקית תחת ארדואן היא כלי אסטרטגי רב-עוצמה המשרת את האינטרסים החוץ-מדיניים של טורקיה ואת שאיפותיו הפוליטיות. מדיניותו האמביוולנטית - מכבדת כלפי המערב ונוקשה במזרח התיכון - מעניקה לטורקיה גמישות מדינית ומאפשרת לו לקצור הישגים גם אחרי שני עשורים בשלטון.