יד ימין טובחת - ויד שמאל חוקרת: המשחק הכפול של אל־ג'ולאני

הטבח בעדה העלאווית שאירע בסוף השבוע הופך לאירוע מכונן בימיה של סוריה החדשה. הרודן החדש אל־ג'ולאני הבהיר לכל מי ששגה באשליות - חליפות היוקרה, המטוסים הפרטיים, השהייה במחיצתם של שועי עולם - לא באמת ריככו את האיש שהדיח את בשאר אל־אסד.

במובן זה, ההשתתפות שלו בתיאטרון הגדול של המזרח התיכון, שבו רודנים מתחפשים למנהיגים עממיים ולגיטימיים, נועדה רק לשם הדיפלומטיה. הלכה למעשה מדובר באריזה מערבית, מודרנית וקלה לעיכול של ג'יהאדיסטים בעבר ובהווה.

כך אל־ג'ולאני יכול ביד אחת לשחרר את הרסן לחמושים לטבוח בבני האליטה הישנה, וביד האחרת להורות על הקמת ועדת חקירה לאירועים. כך הוא יכול להתנער מהמעשים בתקשורת הבינלאומית, ובו בזמן לאפשר לאנשיו לשגר איומים ולתעד את מסכת ההשפלות שהם מעבירים את העלאווים.

מוקדם יותר השבוע עלאווים ששוחחו עם "ישראל היום" התחננו לסיוע מישראל ומהעולם, וקראו להדחתו המיידית של אל־ג'ולאני. עזרה לא באה, והעדות האחרות בסוריה הבינו היטב את המסר. בסופו של דבר, איש לא יציל אותן מנחת זרועם של בעלי הבית החדשים. בהתאם, מנהיג הכוחות הכורדיים מזלום עבאדי, שעד לאחרונה הביע נכונות לקבל סיוע מישראל, מיהר לחתום על הסכם עם השלטון החדש.

במסגרת החוזה מול אל־ג'ולאני, הוא הסכים לשלב את הלוחמים הכורדים בשלטון החדש ולמסור לידיו את השליטה הקריטית בשדות הנפט והגז - מקור הכנסה חשוב לאין שיעור. הגנרל גם התחייב לסייע לדמשק בלחימה בחמושים עלאווים שמזוהים עם המשטר הקודם.

מדיניות המקלות והגזרים

ההבנות מול הדרוזים במחוז א־סווידא הן דוגמה נוספת. טיוטה שהודלפה מפרטת את ההטבות השונות שמוצעות לעדה: תשלום משכורות שהוקפאו לפקידים, רפורמות מנהלתיות, שימוש בבנייני המשטר הקודם ושילוב במערכת הביטחון הכללית. בהנהגת המחוז דיווחו כי מדובר ברשימת דרישות שנציגיו של אל־ג'ולאני הבטיחו לממש, אבל המו"מ עדיין בעיצומו.

יתר על כן, נציגי השלטון נפגשו עם מנהיג העדה השייח' חכמת אל־הג'רי. בסוף הפגישה דווח כי הושגו הבנות נוספות, כמו הסדרת מעמדן של מיליציות מקומיות וחידוש עבודת המשטרה כדי לטפל בגל הפשיעה באזור.

כך או אחרת, מדיניות הגזרים והמקלות מוכיחה את עצמה. מי שימרוד - ייענש "ביד ברזל", כפי שתיאר זאת אחד החמושים לפני הטבח בעלאווים. מי שימהר לכרות בריתות, יתפוס את מקומו במארג השלטוני החדש. 

שאיפות צנועות

לעומת המדיניות הזאת, נראה שלישראל יש שאיפות צנועות ביחס לסוריה. בירושלים תולים תקוות בתושבים הדרוזים שמתגוררים באזורים הסמוכים לגבול, כמו מחוז קוניטרה. לתושבים האלה מוצע לעבוד ברמת הגולן, ולפי דיווחים ערביים גם לבקר בישראל. התוצאה היא שנשמעים שני סוגי קולות בקרב הציבור הדרוזי בסוריה. יש מי שתופסים מרחק מנורמליזציה עם ישראל בידיעה שבלאו הכי הקשר לא יניב פרי.

מנגד, יש מי שדווקא מחבקים את השכנה מדרום, ולא בכדי. בגזרה זו ישראל דווקא מוכיחה שהיא לא חוששת לפעול בתקיפות נגד מצבורי אמל"ח שעלולים לזלוג לשלטון האסלאמיסטי בדמשק. השאלה היא כמה זמן המדיניות הזאת תחזיק.