הניסוי העזתי של מצרים כבר נכשל בלבנון

פסגת הליגה הערבית השבוע לא תיזכר לטובה בקהיר. אם מצרים קיוותה להציג חזית ערבית מאוחדת מול ארה"ב, הרי שהיא נאלצה להשלים עם היעדרותם של שבעה מנהיגים ערבים, בראשם נשיא האמירויות מוחמד בן זאיד ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן.

לאבו דאבי ולריאד יש סיבה טובה לתפוס מרחק בטוח מקהיר. התוכנית הגרנדיוזית שהניחו המצרים ליום שאחרי המלחמה נראית כמו הצעת מחיר של שיפוצניק חמדן במיוחד. לא רק שמצרים הציבה רף מוערך של 53 מיליארד דולר לעבודות השיקום (שיבוצעו על ידי חברות הקבלן שלה), היא אפילו לא הציעה ביטוח כלשהו שהכספים לא יירדו לטמיון.

התוכנית מציעה מכל טוב: אי מלאכותי, אתרים עם מאות אלפי מכולות, מבני ציבור, נמל, ועדה טכנוקרטית וחזרה של הרשות הפלשתינית. רק גורם אחד נעלם מהמשוואה: חמאס. במשפט סתום אחד מתייחסים המחברים לסוגיית ארגוני הטרור. הם מגדירים זאת בתור "דילמה של ריבוי גורמים פלשתיניים חמושים", שאפשר לנטרל באמצעות "תהליך מדיני". כאילו מדינה פלשתינית תבטל בבת אחת את שאיפותיהם של חמאס ויתר ארגוני הטרור בעזה להשמיד את מדינת ישראל.

האמת כמובן הפוכה: מהלך כזה יתפרש כהוכחה ניצחת לכך שמעשי הטבח והאונס השתלמו, ושרק באמצעות פשעים נגד האנושות אפשר להכניע את ישראל.

מודל מעוות שבו מחבלים מושכים בחוטים

במדינות המפרץ שואלים בצדק: מה מבטיח לנו שמעגל המלחמות והליכי השיקום לא יחזור על עצמו כל עוד חמאס וארגוני הטרור בעזה לא פורקו מנשקם. התוכנית המצרית לא מציעה להעלים את חמאס, היא פשוט מתעלמת מקיומו. העניין הוא שהוועדה הטכנוקרטית יכולה לכלול את מיטב המוחות של הכלכלנים והפקידים. בסוף, מי שיחליט על פיגוע אסטרטגי תהיה הזרוע הצבאית של חמאס. כלומר, אנשים מהסוג של מוחמד סינוואר שהביאו אותנו עד הלום. ניתן להניח שגם על ניהול השווקים הם לא ימהרו לוותר.

המודל המעוות שבו טרוריסטים מושכים בחוטיה של ממשלת בובות מוכר לעייפה בריאד ובאבו דאבי. כבר במהלך העשור הקודם המשקיעים במפרץ נסו על נפשם מלבנון, שהפכה לבת ערובה של חיזבאללה. נסראללה עירב ללא היסוס את המדינה הקטנה במלחמת האזרחים בסוריה.

לאחר מכן הוא עוד ביצע טעות אסטרטגית באוקטובר 23'. במקום ללכת עד הסוף עם ההחלטה לא להתערב במתקפה של חמאס, נסראללה פתח בחזית הצפונית והוביל את ארגונו לתבוסה היסטורית. במקרה, השבוע נשיא לבנון ג'וזף עאון הגיע לקהיר מייד אחרי ביקור בריאד. והפלא ופלא, המנהיג החדש ביקש מבן סלמאן סיוע כספי. בקיצור, הניסוי הזה כבר נכשל.

כמו תוכניות אחרות, המתווה המצרי שואף בעיקר להשתלט על סדר היום ולהציג את קהיר ככוח אזורי מוביל. בפועל, מצרים הזכירה השבוע את שקיעת קרנה לעומת מדינות המפרץ העשירות.

בכל מקרה, התרחיש הסביר יותר הוא שעזה תישאר אותו קן צרעות מוכר בעתיד הנראה לעין. גן העדן האבוד בהדמיות של התוכנית המצרית פשוט לא קיים. אפילו אם חמאס יסולק מהמשוואה וראשיו ששרדו יוגלו לחו"ל, ברצועה יישארו מספיק תאי טרור קטנים יותר והמלחמה בהם תימשך קרוב לוודאי שנים ארוכות.