ההימור המסוכן של המורדים בסוריה

ביומיים האחרונים דווח בתקשורת על מתקפה משולבת של כוחות המורדים בצפון סוריה תחת שם קוד: מבצע "הרתעת התוקפנות". מוקד הלחימה הוא בערים חאלב, אידליב וחמה, משם ירדו הכוחות דרומה לכיוון העיר חומס. גם מדרום לסוריה הגיעו דיווחים על התקפות של מורדים על עמדות ובסיסים של צבא אסד, בעיקר באזור דרעא וסויידא.

על פניו נראה שהמורדים מנסים לנצל את המכה שהנחיתה ישראל בלבנון על מחנה ההתנגדות - איראן, סוריה וחיזבאללה - במטרה להשיג רווחים טריטוריאליים ואולי לשנות את מאזן הכוחות בסוריה. זאת, כנראה, בתמיכת השכנה השנואה טורקיה שבינואר 2018 פלשה לסוריה במסגרת מבצע "ענף זית" וכבשה שטח חיץ על הגבול הטורקי־סורי בקרבת מוקד המורדים האחרון בסוריה – מחוז אידליב.

מי הם אותם מורדים? מלבד זה שהם חדורי מטרה אחת - להפיל את משטר אסד - הם רחוקים מלגבש סדר יום אחיד ל"יום שאחרי". למעשה, זו הבעיה המרכזית של מחנה המורדים על גווניו הפוליטיים והדתיים. לכל אורך 13 שנות מלחמת האזרחים הם מעולם לא תפקדו כגוף אחיד המציג תוכנית סדורה ולגיטימית על כלל מתנגדי המשטר בסוריה.

כך המצב גם כיום. אלה שיצאו למתקפת הפתע בצפון סוריה משתייכים בעיקר לארגון תחריר אל־שאם המסונף לאל־קאעידה, ולארגון אחראר אל־שאם שמהווה מסגרת קואליציונית של כמה ארגונים אסלאמיסטיים קיצוניים. מה שמפתיע הוא שמי שמשתף איתם פעולה הוא "צבא סוריה החופשי", המייצג את הזרם הלאומי־חילוני במלחמה ומשמש זרוע צבאית של "הקואליציה הלאומית הסורית" – הגוף הפוליטי־מדיני של האופוזיציה הסורית המוכרת על ידי המערב. ולכן מצטיירת לפנינו תמונת מצב מבולבלת, שדווקא בחוסר אחדותה פועלת לטובת אסד.

המשטר הסורי לא בסכנה

עם זאת, המשטר הסורי לא נמצא כרגע בסכנה. גם בשנים הקשות של אסד, בזמן שכשני שלישים מהמדינה היו בידי קבוצות מורדים שונות, כולל דאעש, הוא לא נשבר. הסיוע שקיבל מאיראן, מחיזבאללה ומרוסיה, לצד הפיצול הנזכר באופוזיציה, סייעו לו לשרוד. גם היאחזותו ב"סוריה המועילה" - האזורים החשובים של המדינה, מדמשק בדרום, לאורך רצועת החוץ עד לצפון - תרמה בין היתר להצלחתו הצבאית, שכן רוב האוכלוסייה הסורית מתגוררת בשטחים אלו ונתונה לשליטתו.

כך שבסופו של דבר יש כאן הימור מסוכן מצד המורדים - ניסיון אחרון להפיל את משטר הכפירה העלאווי של אסד, בידיעה שבסיוע האיראנים הוא יעשה הכל כדי להדוף ולחסל את מוקדי ההתקוממות.

על רקע החשיבות היתרה שאיראן ורוסיה רואות בהיותו של אסד שליט המדינה, סביר להניח בזהירות כי בתוך זמן קצר הן ישלבו כוחות ובמאמץ מרוכז ישיבו מלחמה כדי להדוף את המורדים, לכבוש מחדש את השטחים שאבדו ולחסל את מוקדי המרידה האחרונים, אחת ולתמיד.

הכותב הוא מומחה לסוריה ולחיזבאללה, המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילן