מתקפת אוקטובר צריכה להיצרב כשגיאה אסטרטגית שהובילה לקריסת שלטון חמאס והציר האיראני

ב־6 בספטמבר 1970 פרץ עימות מכריע בתולדות המזרח התיכון. מעוזי אש"ף הפכו לגרורה סרטנית בממלכת ירדן. בראשית אותו חודש חמושים ניסו לרצוח את המלך חוסיין. זה נגמר במרחץ דמים. חרף התערבותה החיצונית של סוריה לטובת אש"ף, בתוך 315 ימים הניסו הכוחות הירדניים את אנשיו של יאסר ערפאת, והוא עצמו נאלץ לנדוד ללבנון.

מתקפת 7 באוקטובר הובילה לעימות קטלני הרבה יותר. שנה לאחר מכן חמאס כמעט איבד את צבא הטרור שהקים. כ־17 אלף מחבלים חוסלו או נעצרו. רבים נפצעו או ברחו. מרבית צמרת הפיקוד חוסלה, ובראשה מוחמד דף. מנהיג הארגון, איסמעיל הנייה, נהרג בפיצוץ בטהרן. ברצועה מאות אלפי עזתים איבדו את בתיהם, רבבות נהרגו, ויותר מ־100 אלף עזבו את הרצועה. יש כבר ביניהם מי שמכנים זאת "נכבה שנייה".

אם בבוקר המתקפה מוחמד דף דיבר על שחרור מסגד אל־אקצא, כעת דורשים בחמאס לחזור ל"גבולות 8 באוקטובר". הרצועה בותרה, וצה"ל נגס בכ־30 אחוז משטחה. עד עכשיו זוהי הפגיעה הקשה ביותר בארגון, שמבקש להחזיר את הגלגל לאחור.

אם בבוקר המתקפה מוחמד דף דיבר על שחרור מסגד אל־אקצא, כעת דורשים בחמאס לחזור ל"גבולות 8 באוקטובר". הרצועה בותרה, וצה"ל נגס בכ־30 אחוז משטחה. עד עכשיו זוהי הפגיעה הקשה ביותר בארגון, שמבקש להחזיר את הגלגל לאחור. בהתאם, סקרים מעידים על קריסת מעמדו. ואף על פי כן ניכרים מאמצי ההתארגנות מחדש. מחבליו עדיין מטילים אימה על העזתים במשפטי רחוב. עיניו נשואות לאסירים הביטחוניים, שאולי ישוחררו וימלאו את החור בהנהגה.

מחכים לנורמליזציה 

במישור המדיני - המלחמה הרחיקה את הנורמליזציה עם סעודיה. עם זאת, לקיפאון בין ריאד לירושלים יש סיבות אחרות. המלך סלמאן מתנגד לנרמול יחסים ללא פתרון הסוגיה הפלשתינית, בממשלת ישראל הנוכחית מתנגדים למחוות כלפי הרש"פ, ויורש העצר מוחמד בן סלמאן חותר למקסם את התשורות מארה"ב. בקיצור, המתקפה עיכבה עגלה שבכל מקרה דשדשה בבוץ. ועדיין, החזון של הנסיך להפוך למנהיג העולם הערבי נותר כשהיה, ולשם כך יהיה עליו לכרות ברית עם ישראל.

המשטר בטהרן לא יצא נשכר מהמלחמה. החיסולים של נסראללה, הנייה ובכירי כוח קודס פגעו בתדמיתו. המתקפות באפריל ובספטמבר לא שיקמו את ההרתעה, והוצגו בעולם הערבי בתור קונספירציה - "הצגה" שתואמה עם ארה"ב. אבל יותר מכל, חמאס פגע באיום הצבאי על ישראל. סינוואר נטרל את מרכיב ההפתעה מנשק יום הדין של האיראנים: פשיטה לגליל של כוח רדואן, במקרה של תקיפת מתקני הגרעין.

שנה לחזית הצפונית, חרף מאות התקיפות של חיזבאללה ורבבות מפונים, נסראללה לא הצליח להציל את חמאס. המחיר ששילם בל יתואר: הוא וכמעט כל צמרת ההנהגה והפיקוד חוסלו, יותר מ־1,000 מחבלים ומפקדים נהרגו, וחלק ניכר מהיכולות האסטרטגיות של מערך הטילים והבונקרים בדרום לבנון הושמד. בינתיים, הדאחייה של ביירות הפכה לזירת ציד. אחרי שנים רבות, המשוואות והקווים האדומים ששרטט נסראללה באינספור נאומים נמחקו כלא היו.

עורמה מדינית

כמו "ספטמבר השחור", מתקפת אוקטובר צריכה להיצרב כשגיאה אסטרטגית. חיפזון מהשטן שהוביל לקריסת שלטון חמאס בעזה ולתבוסה של הציר האיראני. איוולת שתהפוך את חמאס לגורם לא רלוונטי בזירה הפלשתינית. כדי לממש את המטרות האלה ישראל זקוקה לעורמה מדינית. עליה לכרות בריתות חדשות, לדחוף לסדר חדש בלבנון ולשלב אלטרנטיבה שלטונית בעזה. רק כך היא תוכל להתמודד בעתיד עם האתגרים הבאים במזרח התיכון: פרויקט הגרעין, החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק.