טהרן מוכנה להמשיך עד החמאסניק האחרון

בתום השבוע השלישי למתקפת חמאס הרצחנית בעוטף עזה, יצאה הוראה מטהרן לכל שלוחי הטרור שלה במזרח התיכון: להמשיך לנסות להתיש את ישראל באש כדי להמחיש את תמיכתה של איראן ב"התנגדות", אבל עדיין להישאר מתחת לסף המלחמה.

ההנחיה הזאת בוצעה עד כה בקפדנות על ידי כל מרכיבי ציר הרשע. המורדים השיעים בתימן שיגרו מל"טים וטילי שיוט לעבר ישראל, שיורטו בדרך; מיליציות פרו־אירניות תקפו בסיסים של ארה"ב בסוריה ובעיראק, ונענו בפגיעה ממוקדת של מטוסי F-16 בבסיס של משמרות המהפכה; גורמי טרור שמזוהים עם איראן וחיזבאללה בדרום רמת הגולן ירו לשטח ישראל והותקפו.

ובדרום לבנון, חיזבאללה ממשיך לשגר טילי קורנט לעבר מוצבי צה"ל וטילי נ"מ לעבר כלי טיס ישראליים, וגם לספוג אבידות. במעשה חסר תקדים, הארגון דרש מאנשי יוניפי"ל לסייע באיסוף הגופות של חוליות הירי שחוסלו מן האוויר ליד הגדר, מה שיכול להעיד על חשש שלו מפגיעות נוספות. הם מסייעים, למרות המחאה הנמרצת של ישראל.

מאז 7 באוקטובר חסן נסראללה לא נראה בפומבי, למעט תצלום משותף עם בכירים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי, וגם, בניגוד להרגלו, הוא לא נאם. דובריו טוענים שהוא מקדיש את כל זמנו למעקב אחרי ההתפתחויות.

ככל שההסבר דחוק, אפשר להבין את הדילמה. אם יקבל הוראה מטהרן להצטרף למערכה - הוא יעשה זאת, אבל בינתיים האחריות הכבדה למה שקורה בלבנון מוטלת עליו: עשרות אלפי תושבים ברחו מכפריהם צפונה והפסיקו לעבד את אדמותיהם, הכלכלה הלבנונית מרוסקת לגמרי, מדינות רבות מפנות את אזרחיהן, וכל הגורמים הפוליטיים במדינה דוחקים בו להכריז שלא יצטרף למלחמה, כדי להציל את המדינה מחורבן סופי.

אך לא בטוח שגם פטרוניו בטהרן סגורים על המהלך הבא שלהם. שר החוץ האיראני הכריז שהם לא רוצים להיגרר למלחמה אזורית, אבל הוסיף שלא יוכל לשלול כזו ופתיחת חזיתות נוספות "אם תהיה הסלמה בעזה". במילים אחרות: כניסה קרקעית נרחבת של צה"ל.

בקהיר וברבת עמון מתעבים את חמאס, אבל חוששים שפלישה נרחבת לרצועה תעורר מהומות בשטחן, שיפגעו ביציבות הפנימית. זו הסיבה לעמדתן הניטרלית

מלחמה אזורית, כזו שעלולה להתפתח למלחמה עולמית, היא אחד משלושה תרחישים שהציג אתמול כמאל חראזי, שר החוץ לשעבר ויועץ לחמינאי, במכון המחקר ליחסי חוץ, שנחשב המכון המוביל באיראן. שני התרחישים האחרים: השני - חמאס וישראל לבדם ימשיכו להילחם "עד שאחד מהם יחוסל", והשלישי - מלחמה בעזה שתימשך זמן רב, כשכל צד ממשיך לקבל תמיכה, סיוע וגיבוי מגורמים מבחוץ.

על פניו נראה שהאיראנים, נכון לרגע זה, נוטים לכיוון התרחיש האחרון: המשך סיוע לחמאס על ידי "הטרדת" ישראל בידי חיזבאללה ואחרים, במסגרת "לחימה אזורית מוגבלת", אבל בלי להיכנס לעימות כולל. דיווחים על ניסיונות של איראן להבריח לחיזבאללה נשק מדויק במטוסים אזרחיים הנוחתים בסוריה עשויים לחזק מגמה זו, שפירושה, בעצם - נכונות של טהרן ושלוחיה "להילחם" עד שיחוסל אחרון מחבלי חמאס.

ארדואן בלט לרעה

בציר הסוני הנגדי, זה שמתנגד לציר הרשע האיראני, הצביעו בסוף השבוע שעבר כל המדינות המוסלמיות בעד הצעת החלטה שקוראת לישראל להפסיק מייד את התקיפות בעזה, בלי להזכיר את הטבח הנורא בעוטף.

בלט במיוחד נשיא טורקיה, ארדואן, שהתגולל על ישראל, קרא לה להיחלץ מ"הטירוף" שאחז בה "לטבוח בתושבי עזה", והודיע שחזר בו מכוונתו לבקר בישראל. מי שהאמין עד לא מכבר שארדואן, מנהיג מוסלמי קיצוני ואוהד "האחים המוסלמים", שינה את עורו והפך לידיד ישראל - ראוי שיחזור בו.

אבל גם המצרים, הירדנים והסעודים הצביעו בעד הצעת ההחלטה, ולא צריך להתפלא. בקהיר וברבת עמון מתעבים את חמאס, אבל חוששים מאוד שפלישה קרקעית של צה"ל לעזה תעורר בשטחם הפגנות ומהומות, שיערערו את היציבות הפנימית. זו הסיבה להתבטאויות המקוממות של המלכה הירדנית, ראניה, שהכחישה רצח תינוקות ביישובי העוטף. וזאת הסיבה לעמדה הניטרלית, כביכול, של הנשיא המצרי א־סיסי, שעדיין סובל מפוסט־טראומה כתוצאה מפיגועי דאעש, "האחים המוסלמים" והאסלאם הקיצוני בקהיר ובסיני.

ביקורת על בן סלמאן

גם בריאד שומרים על איפוק. ברשתות החברתיות בעולם הערבי תוקפים את יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, וטוענים שאף שגינה את ישראל - הוא לא חזר בו, בעצם, מנכונותו לנרמל את היחסים עם ירושלים תמורת ברית הגנה עם ארה"ב, ורק ממתין לסיום המלחמה בעזה.

גורם מערבי בכיר מאשר שאף אחד ממקבלי ההחלטות במצרים, בירדן ובסעודיה לא יזיל דמעה אם חמאס יימחק, אבל הם התאכזבו בעבר מאי הסרת איומי הטרור

גורם מערבי בכיר, שמרבה להיפגש עם מקבלי ההחלטות במצרים, בירדן ובסעודיה, מאשר לי שאף אחד מהם, גם לא אבו מאזן, לא יזיל דמעה אם חמאס יימחק מהמפה. הבעיה היא, אומר הגורם, שכל ארבעת המנהיגים התאכזבו בעבר מכך שישראל נכשלה פעם אחר פעם בהסרה מוחלטת של איום חיזבאללה בצפון וחמאס בדרום. כעת הם לא יאמרו מילה, עד שיתברר שישראל תוכיח שהיא יכולה באמת לעשות מה שהבטיחה. כלומר - לנצח.