קטאר פיטמה את המפלצת החמאסית - הדם לא יימחה מידיה

מי שקרא את הצהרות המנהיגים של מדינות ערב בימים האחרונים התבלבל לרגע. מהרטוריקה המתפתלת, הדיפלומטית להכעיס, נדמה היה שמה שאירע ב-7 באוקטובר הוא הסלמה נוספת, אחת מני רבות שידענו מאז 2007, עת חמאס כבש את הרצועה.

שוב נשיא מצרים ומלך ירדן "מגבירים את המאמצים להפסקה מיידית של ההסלמה". שוב הם קוראים ל"התערבות של הקהילה הבינלאומית". ההודעות הללו משקפות את רמת הניתוק שאחז בשליטים הערבים. מעשי הטבח בשבת השחורה, שמחת תורה, אינם "עוד מטח של רקטות". הם אינם "עוד פיגוע טרור". הם הכרזת מלחמה על מדינת היהודים. ההתרעות בצפון אמש (רביעי) הן תזכורת כואבת למצב הזה.

איראן פועלת כעת במישורים הדיפלומטי והצבאי כדי לתמוך בחמאס ובעוזריו. ראשית, המיליציות הפרו-איראניות שלה בתימן ובעיראק מאיימות להתערב כמשקל-נגד להתערבות אמריקנית אפשרית. כך, למשל, גדודי חיזבאללה העיראקיים הצהירו שיפגעו בבסיסים אמריקניים. שנית, היא שואפת לחדש את נתיב ההברחות מסודאן, שאיתה חידשה את היחסים בצל מלחמת האזרחים במדינה. שלישית, השליח שלה בלבנון - הלא הוא חיזבאללה - מסלים את החזית הצפונית, וכך גם גורמים פרו-איראניים בסוריה. בלב המדינות המתפוררות הללו, היכן שיש כאוס - טהרן מוצאת סולם.

נדמה שבמדינות ערב שכחו את המציאות הזאת. בהצהרה מאוחרת לתקשורת, הנשיא המצרי א-סיסי התייחס למלחמה. קהיר מוטרדת יותר מהאפשרות של בריחה המונית מעזה אל חצי האי סיני. "הסוגיה הפלשתינית לא תיפתר על חשבון אחרים", רמז א-סיסי.

בימים האחרונים התפרסמו ידיעות מטעם גורמים מצריים כי עמיתיהם הישראלים קיבלו התרעה על "משהו גדול" שיקרה ברצועה. הדיווחים הללו לא מעידים רק על עוצמת השאננות בישראל, אלא גם על מבוכה של המצרים ועל רצונם לחמוק מאחריות כמתווכים האחראים לשקט בגזרה. הם נכשלו כישלון מהדהד. ודווקא בזמן משבר כלכלי, כשקהיר זקוקה לוושינגטון יותר מתמיד, אסור לאפשר לה להתנער מהמחויבות שלה. עזה הייתה, ותמיד תהיה, גם הבעיה של מצרים.

בינתיים קטאר, שפיטמה את המפלצת החמאסית במו ידיה, עסוקה בלשטוף את הדם בדרכה שלה. במשך שנים ישראל אפשרה לה להזרים יותר ממיליארד דולר לחמאס. ספק רב אם המענקים שהועברו באופן רשמי ל"משפחות נזקקות" לא התגלגלו לידי ארגון הטרור וההתעצמות הצבאית שלו. ספק רב אם הדלק שנרכש במצרים והועבר במעבר רפיח לא ישמש כעת את הגנרטורים במנהרות. לכן, באמירות שמארחת את רבי-המרצחים מפריחים עכשיו בלון ניסוי של עסקת שבויים. אמנם ישראל מוכרחה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לשחרר את השבויים, כולל העברת הצעות, אבל הרומן המזוהם עם קטאר חייב להסתיים.

המסקנה היא שעל ישראל לגבש חזית אזורית ובינלאומית נגדית. תמונות הזוועה המופצות ברשתות מעידות בעצמן על מידת הרשע שפשט בלבבותיהם של העזתים. לכולנו הם הזכירו בצורה מבהילה את האויב הנאצי. התגובה צריכה להיות בהתאם. כי ההפרדה המלאכותית בין הפלגים של האסלאם הסלפי, הפונדמנטליסטי, נמוגו. במובן מסוים, "הפרגמטיות" של חמאס נחשפה כמסוכנת יותר מדאעש. היא דורשת מישראל להבהיר שחמאס לא מעוניין רק בהשתלטות על ירושלים, אלא גם על קהיר, על רבת עמון, ובעתיד - גם על בירות המערב.