בועת מצרים: עשור לעליית א-סיסי לשלטון - קהיר בפרשת דרכים

כמעט עשור חלף מאז עלה הגנרל עבד אל־פתאח א־סיסי לשלטון בהפיכה צבאית. 3 ביולי 2013 החל כעוד יום של הפגנות נגד נשיא מצרים דאז, מוחמד מורסי, ונגמר בהדחתו הדרמטית.

במשך שבעה חודשים יצאו המצרים לרחובות. חלקם בשל הניסיון של מורסי לשנות את החוקה ברוח השריעה האסלאמית, חלקם בשל משבר האנרגיה. כבר בימים שלאחר ההפיכה הצבאית, היו מי שחשדו כי הצבא התכוון מלכתחילה לערער את יציבות השלטון דרך משחק במחירי הדלק.

מנהל תחנת דלק סיפר ב־2013: "לפני ההפגנות ב־30 ביוני - הייתי שולח שני עובדים לנהל משא ומתן כל הלילה בשביל שיהיה לנו מספיק דלק, וזה לא תמיד עבד. הלילה שתי המשאבות מלאות וספק הדלק התקשר לשאול אם אני צריך עוד". כמו תחומים רבים אחרים, גם ענף הדלק נתון להשפעת הצבא במצרים.

האחים המוסלמים לא ויתרו בקלות. בשבועות שלאחר הדחת מורסי התרחשו התנגשויות אלימות בין אנשיהם לבין מנגנוני הביטחון, שנגמרו באלפי הרוגים. השלב הבא היה הפיכת התנועה לבלתי חוקית ויציאה למסע מעצרים חסר תקדים.

עשור לאחר מכן, א־סיסי ניצב מול בעיה דומה - הלירה המצרית צונחת והפרויקטים שהכריז עליהם, ביניהם אוטוסטרדות וערים חדשות, מכבידים על תקציב המדינה.

גולת הכותרת בתנופת הבנייה האדירה היא הבירה המנהלית החדשה המוקמת ממזרח לקהיר - ונמצאת בפיגור של כמה שנים ביחס לתוכניות. המיזמים האלה, שמזכירים במהותם את מפלצות הנדל"ן של סעודיה ואיחוד האמירויות, מעוררים נגד א־סיסי ביקורת חריפה. כך, למשל, מתנגדיו מזכירים שבבירה החדשה מושקע סכום עתק של 58 מיליארד דולר, שחלק ניכר ממנו מגיע מתקציב המדינה. 

דו"ח של מכון המחקר POMED, היושב בוושינגטון, מתאר כיצד למרות טענתו של א־סיסי כי המדינה לא תשלם פרוטה על הפרויקט -  בפועל, רוב הכספים הגיעו מהקופה הציבורית. הדו"ח גם מתעד כיצד מיליארדי דולרים זרמו לכיסים העמוקים של חברות מקורבות לשלטון במהלך הבנייה של הבירה החדשה - בין אם דרך חוזים ללא מכרז ובין אם דרך תקציבים ישירים, מכירת אדמות מדינה והלוואות בסבסוד ממשלתי.

"מה שאנחנו מגלים היא מדינה שמתרחבת בתוך מדינה - עם משאבים המוזרמים למשטר הצבאי וחובות שמצטברים ומוטלים על הממשלה האזרחית", ציינו כותבי הדו"ח. "הבירה המנהלית ושאר המגה־פרויקטים מהדקים את אחיזת א־סיסי בשלטון ויוצרים בועות שעומדות להתפוצץ".

מנגד, מגה־פרויקט נוסף של א־סיסי הוא חפירתה של תעלת סואץ שנייה לצידה של זו הראשונה. בכך יוכפלו ההכנסות מהאוניות שעוברות דרכן לכ־13 מיליארד דולר בשנה. בתום 12 חודשים של חפירות ועבודות אינטנסיביות, שבהן נטלו חלק 25 אלף עובדים מקומיים, השיק את התעלה לפני כ־8 שנים.

להצטברות החובות מצטרפת המלחמה באוקראינה שהיכתה גם במצרים. מחירי החיטה בשווקים העולמיים זינקו, ותקציב הסובסידיות ללחם גדל גם כן. על כן, א־סיסי זקוק יותר מתמיד למקורות הכנסה אחרים. את הפתרון, כך נראה, הוא מוצא בין היתר בהתקרבות ליריבות לשעבר כמו טורקיה ואיראן.

מוקדם יותר החודש דווח ברשת "אל־ערבייה" הסעודית על הסכמה עקרונית להקמת ועדה שתבחן את חידוש היחסים בין טהרן לקהיר, ואת התיאום הביטחוני ביניהן. חימום היחסים עם מדינות אלה עשוי לסייע לענף התיירות, אחד מעמודי התווך של הכלכלה המצרית. מנגד, ההתקרבות לאיראן מעוררת דאגה בישראל.

התעללות ללא סיבה

א־סיסי נתון לביקורת גם על רקע הפגיעה הנרחבת בזכויות האזרח במדינה, סוגיה שהפכה לגורם מתיחות מול ארה"ב עם עליית המפלגה הדמוקרטית לשלטון. "זכויות האדם במצרים נמצאות במצב החמור ביותר שלהן, לא הגענו לשלב הזה לפני כן", מספר ל"ישראל היום" מוחמד סעד חירלה, פעיל מצרי ומומחה לענייני המזרח התיכון, שנאלץ לעזוב את המדינה וחי בימים אלה בשבדיה. "כרגע, בהרבה מקרים יש התעללות ללא סיבה, מדובר בדיכוי לשם דיכוי בלבד".

חירלה מסביר גם מה עמד מאחורי ההתקוממות נגד האחים המוסלמים: "אחרי חודשים תחת שלטונם, הרוב המכריע של ההמונים השתכנע שאין להם מנדט לשלוט, ולכן מרכיבי החברה יצאו נגדם כאחד. האיחוד הזה היה המפתח לעצירת האחים המוסלמים. העם המצרי, על כל מרכיביו, הפך קורבן להונאה פוליטית, שכן לאחים לא היה דבר מלבד הזיות. לא חזון ולא תוכנית. העובדה הזו איחדה את כל החברה נגדם באופן טבעי. כעת א־סיסי מקדם מודל ייחודי של שלטון טוטליטרי שלו ושל המוסד שהוא משתייך אליו.

"לכן אתה יכול להבין איך מדינה של 110 מיליון איש היא על סף פיצוץ בכל רגע, עם כמות אדירה של זעם ושנאה. הכל קורה בגלל הדיכוי חסר המטרה. וכשהמדינה חוגגת את מעשיו של רוצח (המחבל שביצע את הפיגוע בגבול מצרים) ומדברת על 'תאונה שעבר', כפי שפורסם - ברור שהחברה עוברת באופן רשמי למודל של חמאס, הג'יהאד האסלאמי, חיזבאללה ואיראן".

לשאלה בעניין שינוי אפשרי הוא משיב: "יש יותר מפתרון אחד והסוגיה המצרית מורכבת מאוד. אחד הפתרונות הוא להטיל פיקוח והשגחה בינלאומיים על הבחירות הנשיאותיות הבאות. אין מנוס מניסיון לכפות זאת דרך המעצמות, מפני שבפיצוץ הבא כולם ישלמו את המחיר". מדובר בבחירות שצפויות להיערך בחודשים הראשונים של 2024. רבים מעריכים שהן ייגמרו בתוצאה דומה של הבחירות ב־2018, כשחלק מהמועמדים פרשו בעקבות לחץ של השלטון, וא־סיסי ניצח לבסוף עם נתון של כ־97% מהקולות.

השלום ושברו

לעומת המצב הפנימי, היחסים בין קהיר לירושלים השתפרו באופן משמעותי בעשור האחרון. היסם חסנין הוא חוקר מצרי בקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD). הוא כותב על היחסים בין ישראל לבין מדינות האסלאם וגם אחד האקדמאים המצרים היחידים שקיבלו את תעודת ה־M.A שלהם מאוניברסיטת תל אביב.

לשאלה בדבר הגורמים אשר השפיעו על היחסים בעידן א־סיסי, חסנין משיב כי "מצרים חווה בעיות פוליטיות וסוציו־אקונומיות אשר קירבו בין קהיר לירושלים. מצרים ראתה את ישראל כשותפה במלחמתה בטרור בסיני ובשיפור תדמיתה במעגלי המדיניות של וושינגטון, כשזה הגיע למאבק הנרטיבים מול האחים המוסלמים".

יחסינו לאן?

הפיגוע בגבול מצרים, שבו נפלו שלושה מלוחמי צה"ל, העלה שוב את שאלת הפער שבין הקשר בין הממשלות לעומת הקשר בין הישראלים ותושבי מצרים. חסנין מסביר כי חלק מהצעדים שניתן ליישם כדי להביא להתקרבות בין העמים ולא רק בין המדינות כוללים "אינטראקציות בין אנשים. זה אחד מהמרכיבים שחסרים בשלום שבין ישראל למצרים. זה יכול לקרות דרך תיירות, חינוך, תרבות והכי חשוב – מסחר".

במאמר שפרסם באחרונה, כתב החוקר: "ברור שהשלום לא הצליח למתן את השנאה לישראל שנפוצה בתרבות המצרית עוד לפני הסכמי קמפ דיוויד. הגיע הזמן לגישה חדשה שמתחילה בתל אביב ולא בקהיר".

שגרירות רדומה

חסנין מציין במאמר כי "המחוות של א־סיסי אינן חלק ממאמץ מתמשך לשנות את דעת הקהל המצרית. דרך פרגמטית יותר לשינוי השיח לגבי ישראל עשויה להתחיל בתל אביב - שם קהיר מחזיקה בשגרירות רדומה, שהצוות שלה לא מתעניין בישראל ועושה מעט לקדם שלום חם. לדוגמה, השגרירות לא מקילה על ביקורים של אנשי עסקים ואקדמאים מצרים, שמתעניינים בשיתוף פעולה".

בשיחה עם "ישראל היום", חסנין מסביר שהממסד הביטחוני במצרים לא מעוניין בכך. "היסטורית, מלחמות העבר לא נשכחו. מבחינה פוליטית, הם חושבים על הסכסוך הישראלי־פלשתיני. מבחינה תרבותית, אם מצרים רבים יגיעו לישראל ויראו כמה המצב טוב, כמה מהצעירים העניים ינסו להיטמע בישראל באופן בלתי חוקי - כפי שהם מנסים באירופה".

באחרונה טבעו למוות בים התיכון מול חופי יוון עשרות מהגרים שניסו להגיע לאירופה. בשישי שעבר הודיע משרד החוץ המצרי כי הספינה הובילה מהגרים בלתי חוקיים לאירופה מלוב - כשעל סיפונה מאות אנשים מלאומים שונים - חלקם ממצרים. לפי המשרד, השגרירות המצרית באתונה ממשיכה בחיפושים אחר הנעדרים הרבים ובזיהוי הגופות שנמשו מהמים. הספינה יצאה ממצרים לעיר טוברוק שבמזרח לוב, ושם עלו לתוכה מאות מהגרים מצרים, פקיסטנים וסורים. בלב הים אירעה תקלה במנוע והספינה שקעה למצולות.

האם זה יהיה גם גורלה של מצרים כולה? א־סיסי מבטיח שלמרות האתגרים, הוא יצליח לנווט את המדינה לחוף מבטחים.