מדיניות ההפרד ומשול של ישראל ברצועת עזה הכניסה את צמרת חמאס למצב של מלכוד. אחרי כמה ימי לחימה של התכתשות דו צדדית בין ישראל לג'יהאד האסלאמי, בחמאס מבינים כעת שהם נמצאים בשלב קריטי שמקרב אותם לרגע בו יצטרכו לקבל החלטה לאן הולכים מכאן. עד עכשיו היה להם נוח להסתכל מרחוק על הסבב המדשדש, אך הימשכות המערכה לא בהכרח משחקת לטובתם, ואף יוצרת בלבול בקרב מקבלי ההחלטות בארגון.
אם חמאס ייכנס לאירוע ויצטרף לעימות באופן גלוי ורשמי הוא עלול לספוג מהלומה צבאית שתכלול גם את חיסול אנשיו. מנגד, אם לא ייכנס לתמונה, הוא מעמיד על בלימה את היוקרה שלו כארגון התנגדות לוחם, ומסתכן בשחיקת הלגיטימציה לשלטון היחיד שלו ברצועת עזה. זה ודאי גם לא ימצא חן בעיני האיראנים שידרשו תשובות, וכך, בלי להתכוון, הוא עלול לקלקל לעצמו את "היחסים המיוחדים" עם טהראן.
בצמרת חמאס לא רגועים. הם מאמינים כי יש להם יכולת לקרוא נכון את ישראל, אך במקביל חוששים ממניפולציה אפשרית מצידה. מצד אחד, חשים מוגנים מאחר שישראל משאירה אותם מחוץ למערכה, אך מצד שני, מוטרדים שבכל רגע נתון היא תפתיע אותם במהלך שיחרוג מכללי ה"הפרד ומשול" הידועים, וכך הארגון ייצא בשן ועין ויפסיד מכל הכיוונים. גם יואשם בשיתוף פעולה עם ישראל ובבגידה בהתנגדות, וגם ייגרר לעימות צבאי.
בעשורים האחרונים חיסלה ישראל בפעולות מתוחכמות ויוצאות דופן עשרות בכירים ומפקדים בארגוני הטרור בעזה. למרות זאת, זה לא מנע מחמאס וג'יהאד אסלאמי להמשיך ולהתעצם, ולהתכונן לסבב הבא. שני הארגונים לא נעלמו לשום מקום, וכך גם כעת. חברי צמרת "המטכל" של הג'יהאד בעזה חוסלו, חדרי הפיקוד והשליטה שותקו, נגרמו נזקים מבצעיים לארגון, אך הדבר לא משפיע על יכולתו להתעצם שוב בעתיד. חוליות השטח ואלפי החמושים בזרוע הצבאית שלו יכולים להמשיך לנהל את הקרבות וליטול חלק בלחימה בפועל. "כל מערכה מחזקת את הג'יהאד יותר והופכת אותו למיומן יותר", אומרים בעזה.
על אף שחמאס מחזיק בשלטון בעזה, הוא אינו הכוח היחיד ששולט. סינוואר ער לכך שהוא כבר לא יכול להתעלם מכוחו העולה של הג'יהאד, הן בשטח והן בדעת הקהל. הוא מתנהל מולו בזהירות רבה, ונראה שלקראת מצעד הדגלים הצפוי בשבוע הבא, האתגר שלו הוא דווקא במישור התודעתי: למנוע מהג'יהאד את "גניבת" התואר מגן ירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו