בין התלקחות מבוימת לשחיקת ההרתעה: מה עומד מאחורי השיגורים מעזה

כשמצרפים את סדרת האירועים שהובילו לשיגור הרקטות מעזה ולתקיפה של צה"ל הבוקר, מצטיירת תמונה מדאיגה של התלקחות מבוימת, כזו שמעידה אמנם על התלכדות הזירות, אך גם על ערפל הקרב שנזרע בפניה של ישראל.

בתחילת השבוע התפרסם דיווח מעניין בערוץ לבנוני ובתזמון חשוד למדי. מקורות מסרו כי הג'יהאד האסלאמי החליט להיכנס לכוננות מרבית בעזה בשל חשש לתקיפה ברצועה ובצל הכוונה של יהודים לעלות להר הבית. היה זה זמן קצר אחרי עוד תקיפה בסוריה, אחת מסדרה של הפצצות בשבועות האחרונים.

כבר אז, עלה חשש מתגובה מעזה לפעולות בסוריה, שהתמקדו בשדות תעופה של חיזבאללה ובמפעל זכוכית מדרום לדמשק. לפי דיווחים ערביים, המפעל לא נועד למטרות אזרחיות ושימש כמתקן לייצור כטב"מים איראניים.

בד בבד, משרד החוץ הסורי פרסם הצהרה תוקפנית יותר מהרגיל, שהזהירה את ישראל מפני הסכנה שבהמשך ההתקפות הללו. איש לא ציפה, כמובן, שהתגובה תגיע מחיל האוויר הסורי. העיניים היו נשואות לחיזבאללה לבנון, למיליציות הפרו-איראניות בסוריה ולג'יהאד האסלאמי בעזה, זה שנחשב לחלק מרכזי בציר של טהרן.

אולם הג'יהאד האסלאמי עוד מלקק את פצעיו ממבצע עלות השחר, שבו נהרגו מפקדי החטיבות שלו. הוא היה זקוק לקבלן משנה שיגיב במקומו, וימנע מכה נוספת מישראל. כך, ההתבצרות הספונטנית (לכאורה) של מתפרעים במסגד אל-אקצא הפכה להזדמנות. רעולי הפנים התקבצו במבנה על רקע הקונספירציה שמפיצים ארגוני הטרור, שלפיה "היהודים מתכננים להשתלט על המסגד". מסע תעמולה שמסתייע בניסיונות של פעילי הר הבית לשחוט גדיים כקורבנות פסח. 

אז תוך חילול המקום הקדוש, המתפרעים התגרו בכוחות הביטחון, חסמו את דלתות המסגד והחלו בירי מאסיבי של זיקוקים. הכוחות נאלצו להיכנס למסגד ולפנות את רעולי הפנים באופן אגרסיבי. מטבע הדברים, היה זה עניין של זמן עד שתיעודים של המהומה הופצו ברשתות החברתיות, ועוררו זעם וזעזוע בקרב הפלשתינים ובמדינות ערב. מסעודיה, דרך קטאר וירדן ועד מצרים, כולן גינו דווקא את ישראל, ובעמאן דרשו לכנס דיון חירום בליגה הערבית.

מלבד שרשרת של גינויים, הסרטונים גרמו לאפקט נוסף. הם הזכירו נאום שנשא מנהיג חמאס ברצועת עזה, יחיא סינוואר, בדיוק לפני שנה. אחרי עימותים דומים להפליא בהר הבית (בזמן ממשלת בנט־לפיד), נאם סינוואר והצהיר כי הוא לא ירשה שהתמונות שפורסמו אז ממסגד אל-אקצא יחזרו על עצמן. כך קרה שמרגע הפצת הסרטונים, גולשים פלשתינים וערבים שיתפו את הקלטת הנאום והזכירו כי התמונות של כוחות הביטחון המפנים מתפרעים מהר הבית חזרו על עצמן, וביתר שאת.

השלב הבא היתה הודעה מנוסחת היטב של דובר חמאס שכתב כי הפלשתינים לא ירשו שהתוכניות של ישראל במסגד יתגשמו, וקרא להם "לגבות מחיר". במילים אחרות, ארגוני הטרור שאבו לגיטימציה ברחוב לשיגור רקטות, שאינו קשור למחויבות של הג'יהאד האסלאמי לאיראן.

והנה, זמן מה לאחר השיגורים לישראל, שני ארגוני טרור ברצועת עזה לקחו אחריות: ועדות ההתנגדות והחזית הדמוקרטית. מדובר בארגונים קטנים יותר מחמאס והג'יהאד האסלאמי, וכאלה שלא ידועים כבעלי קשר ישיר לאיראן. ולמרות זאת, ארגונים אלה הם חלק בלתי נפרד מהנהגת הפלגים ברצועת עזה, שבראשה עומד חמאס ובה חבר גם הג'יהאד האסלאמי.

מכאן נראה שלא רק חמאס נוהג בפרקטיקה של העברת התגובות לקבלני משנה שמאחוריהם הוא יכול להסתתר, אלא גם הג'יהאד האסלאמי. לא מן הנמנע שהוא זה נדרש להגיב על סדרת התקיפות בסוריה, אך העדיף לפעול בעורמה.

במבט ראשון ההתלקחות הביטחונית ברצועת עזה נראית כמו עוד רצף של אירועים רנדומליים. אך כשמביטים מלמעלה, מסתמנת תמונה מדאיגה של התלכדות הזירות. זו שלא כוללת רק את ירושלים ואת עזה, אלא גם את דמשק ואת טהרן.

ויחד עם זאת, עצם לקיחת האחריות על ידי שני ארגוני טרור על שיגורי הרקטות, בניגוד לעבר שבו הומצאו הסברים מגוחכים כמו ברקים ופעילים סוררים, יכולה להעיד על מגמה מדאיגה לא פחות: שחיקה מתמשכת בהרתעה של ישראל, זו שנובעת יותר מכל - מהמשבר הפנימי שלה.