דו״ח הפשיעה על רקע פוליטי, שפורסם בשבוע שעבר ע״י משרד הפנים הגרמני והסוכנות הפדרלית למאבק בפשיעה עורר תגובות של חרדה בקרב ארגונים יהודיים. הדו״ח מצא שבשנת 2020 נרשם מספר העבירות הפליליות הגבוה ביותר המיוחס לפעילי ימין קיצוני, מאז החל מעקב ורישום של הפשיעה על רקע פלילי בגרמניה לפני כ-20 שנה: 23,604 עבירות - עליה של 5.65% בהשוואה לשנה לפני כן. שר הפנים הגרמני, חבר המפלגה האולטרה-שמרנית הנוצרית-סוציאלית מבוואריה, ידיד קרוב מאוד של ישראל, הדגיש אמנם בעת הצגת הדו״ח שהפשיעה על רקע פוליטי בגרמניה, בכלל זה האלימות הפוליטית, גוברת באופן כללי.
עם זאת, הוא מצא לנכון להדגיש את הסכנה שבפעילות הימין הקיצוני - בעיקר לאור הפיגוע ההמוני שביצע גרמני בעל בעיות נפשיות מוכחות ותפיסת עולם גזענית בפברואר אשתקד בעיר הנאו במערב גרמניה, במהלכו נרצחו 9 מהגרים ואמו של המפגע. הלה התאבד בסוף מסע הדמים שערך. זה היה הפיגוע הרצחני השלישי, שביצעו על דעת עצמם ״זאבים בודדים״ בעלי דעות ימניות קיצוניות, לא בשליחות ארגון או תנועה כלשהם: ביוני 2019 נרצח ראש עיריית קאסל, הפוליטיקאי השמרן וולטר לובקה ע״י פעיל ימין קיצוני; באוקטובר 2019 ניסה צעיר גרמני לבצע ביום כיפור טבח בבית הכנסת בעיר האלה במזרח גרמניה, ומשנכשל רצח שני גרמנים.
למרות המספר הגבוה של עבירות שביצעו לפי הדו״ח אנשי ימין קיצוני גרמני, העליה המשמעותית יותר של עבירות פוליטיות יוחסו לפעילי שמאל רדיקלי (מעל ל-11%) ועבירות פוליטיות על רקע דתי, הקשורות בד״כ לאסלמיסטים (מעל ל-12%). בעוד העבירות העיקריות שמיוחסות בדו״ח לימין הקיצוני הן עבירות תעמולה, תריפות מילוליות או הסתה גזעית, מספר העבירות האלימות שבוצעו ע״י פעילי שמאל קיצוני גבוה יותר (1,052 לעומת 1,092 של פעילי ימין קיצוני, עליה של 45% בשמאל הקיצוני לעומת עליה של 10% בימין הקיצוני). גם במספר הפגיעות הגופניות חלה עלייה דרסטית יותר באלו המיוחסות לשמאל הקיצוני (מעל 31% לעומת כ-9% מצד פעילי ימין קיצוני). בעיקר ניכרת האלימות, מצד הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני, נגד נושאי משרות רשמיות ונבחרים (מעל ל-2,200 תקיפות כאלו מיוחסות אשתקד לימין הקיצוני ומעל ל-1,500 לשמאל הקיצוני). אבל, בגרמניה נוח יותר להסתכל רק על המתרחש בצד הימני הקיצוני של המפה, מסיבות היסטוריות כמובן.
עם זאת, למרות ההצהרות הרשמיות של שר הפנים הגרמני בדבר הסכנה הגוברת הנשקפת לסדר החברתי ולדמוקרטיה בגרמניה מצד הימין הקיצוני, אין בדו״ח כל התייחסות ישירה לארגון הימין הקיצוני הגדול ביותר בגרמניה. אין מדובר בתנועה ניאו-נאצית, למרות שהאידאולוגיה שלה היא גזענית ואנטישמית, אנטי-דמוקרטית ובעלת אופי דיקטטורי. מדובר בתנועת ״הזאבים האפורים״ הטורקית, המאמינה בעליונותו של הגזע הטורקי, מעוניינת להקים אימפריה טורקית גדולה שתשתרע בכל שטחי מחייתם של הטורקמנים, ומשליטה טרור נגד כל מי שהיא תופסת כאויבו של העם הטורקי: כורדים, ארמנים, יהודים, אלווים, ליברלים, קומוניסטים. בגרמניה, בה מתגוררת הקהילה הטורקית הגדולה ביותר באירופה (כ-4 מיליון טורקים וכורדים, מהם כמיליון וחצי בעלי דרכון טורקי), עומד מספר הפעילים המוערך של ״הזאבים האפורים״ על כ-18,500 איש, אליהם יש להוסיף לפחות עוד כ-20,000 תומכים. לצורך השוואה: מספר החברים במפלגה הניאו-נאצית הגדולה ביותר בגרמניה, ה-NPD (המפלגה הלאומית-דמוקרטית) עומד על כ-3,600.
״הזאבים האפורים״, או כפי שהם מכנים את עצמם ״האידיאליסטים״, הוקמה בטורקיה בסוף שנות ה-60 וחבריה היו מעורבים באלימות פוליטית על אדמת טורקיה, בכלל זה מאות רציחות של יריבים פוליטיים, לאורך שנות ה-70 וה-80. ב-1978 וב-1980 הם ביצעו מעשי טבח המוניים בקהילות של בני המיעוט האלווי השיעי. האלימות של התנועה הגזענית-הפשיסטית הזו גלשה אט אט מעבר לגבולותיה של טורקיה: חבר ב״זאבים האפורים״, מהמט עלי אג׳ה, ניסה ב-1981 להתנקש בחייו של האפיפיור דאז, יוחנן פאולוס השני. פעילים של הארגון ביצעו רציחות פוליטיות בגרמניה ובצרפת וחוללו אנדרטאות לזכר רצח העם שטורקיה ביצעה נגד העם הארמני. ל״זאבים האפורים״ יש בטורקיה זרוע פוליטית משלהם: מפלגת הימין הקיצוני ״מפלגת התנועה הלאומית״ (MHP). לאחר שנים של התנגדות למפלגת השלטון האסלאמיסטית, ״מפלגת הצדק והפיתוח״ של הנשיא טייפ רג׳פ ארדואן, שינתה המפלגה לחלוטין את עמדותיה, העניקה לארדואן את התמיכה הנדרשת להעברת השינויים בחוקה שהפכו את המשטר בטורקיה לנשיאותי, והחלה בשיתוף פעולה אלקטורלי עם מפלגת השלטון במטרה מוצהרת להתאחד עימה. שינוי עמדה זה גרם לפיצול בשורות המפלגה.
מה הניע את ההתקרבות הפתאומית בין המפלגה של ״הזאבים האפורים״ לארדואן? השינוי התרחש סמוך לניסיון ההפיכה הצבאית הכושל, שבוצע ביולי 2016, נגד שלטונו של ארדואן. ארדואן ניצל את ניסיון ההפיכה, כדי לפתוח ברדיפה רחבה וברוטלית של יריביו הפוליטיים ובחיסול מואץ של הדמוקרטיה הטורקית. ראשי ״מפלגת התנועה הלאומית״ הבינו להיכן נושבות הרוחות והחליטו לעבור לצדו של הנשיא בטרם יהיה מאוחר מדי. מעבר לאופורטוניזם הישרדותי נוצרה עם הזמן גם קרבה אידיאולוגית בין הזרמים האסלאמיסטי והלאומני בטורקיה: ארדואן, המקורב ל״אחים המוסלמים״, הפך למחיה רעיון האימפריה העו׳תמנית-הטורקית; ״הזאבים האפורים״ שילבו עם הזמן בתפיסת עולמם הלאומנית גישה מוסלמית אדוקה. וכך, נוצר לו איחוד לאומני-דתי קיצוני, שיוּצא במהירות לקהילות המהגרים הטורקיות הגדולות, בעיקר באירופה. בני נוער אירופים, ממוצא טורקי, נשלחו למחנות בהם קיבלו חינוך לאומני-אסלמיסטי.
את התוצאה ניתן לראות בעימותים אלימים ברחובות ערים גדולות באירופה ובכנסים משולהבים שארגונים השייכים לתנועת ״הזאבים האפורים״ עורכים ברחבי ״היבשת הישנה״. באלה ובאלה נראית תנועת מועל היד המסמלת הזדהות עם הארגון הלאומני הפשיסטי: האגודל, האמה והקמיצה מחוברים למשולש היוצר את ראשו של הזאב, האצבע והזרת מורמות אל על כאוזניו של הזאב. לצד דגלה של טורקיה נושאים פעילי ״הזאבים האפורים״ את דגל תנועתם עם שלושה חצאי הסהר - המסמלים את שלוש היבשות בהן התפשטה האימפריה העות׳מנית (אסיה, אירופה ואפריקה) או עם חצי סער שעליו עומד זאב אפור - או ליתר דיוק זאבה אפורה-כחולה שהיא דמות מהמיתולוגיה הטורקית, המסמלת עוצמה, תוקפנות ומיליטנטיות.
ההתקרבות בין משטר ארדואן ו״הזאבים האפורים״ מאפשרת למעשה לממשלה הטורקית להפעיל את התשתית של פעילי התנועה בטורקיה ובאירופה. בטורקיה עצמה ניכרת בחודשים האחרונים התעצמות מחודשת של תקיפות טרור מצד ״הזאבים האפורים״ נגד יריבי הממשלה, בכלל זה פוליטיקאים ועיתונאים. באירופה, בנוסף להפגנות כוח - לעתים קרובות מעשי אלימות ואיומי רצח, נגד גורמים שנתפסים כ״אויבי טורקיה״, פועלים ״הזאבים האפורים״ לחדור לשורותיהן של מפלגות במדינות שונות, כדי להשפיע מתוכן על מדיניות אותן מדינות כלפי טורקיה. בדיוק באותו אופן בו פועלת תנועת ״האחים המוסלמים״ להיטמע בקרב מפלגות במדינות מערב, בעיקר מפלגות שמאל, כדי להשפיע מתוך הזירה הפוליטית על שינוי המציאות והמדיניות באופן שישרת את האינטרסים ארוכי הטווח של תנועה קיצונית זו.
לנוכח האיום הגובר מצד ״הזאבים האפורים״ נאסרה בצרפת, בה גם חיה קהילה טורקית גדולה, פעילותה של תנועה זו בנובמבר האחרון. האיסור בא על רק חילול אנדרטה לזכר רצח העם הארמני סמוך לעיר ליון ועימותים אלימים בין קיצונים טורקים לארמנים ברחבי צרפת. באוסטריה ובגרמניה נידונות כעת יוזמות ללכת בעניין בעקבות הצרפתים. הבונדסטאג בברלין אימץ לפני מספר חודשים - באופן נדיר ביותר בתמיכת כל סיעות הבית - החלטה הקוראת לממשלת גרמניה לאסור את פעילות הארגון הפשיסטי הטורקי. אך ממשלת גרמניה עדיין מהססת לנקוט מהלך שכזה - בין היתר בגלל תפקידם החשוב של ״הזאבים האפורים״ בארגון חיי הקהילה הטורקית בגרמניה ובמועצה המרכזית המייצגת את ענייני המוסלמים בגרמניה. איסור ״הזאבים האפורים״ עלול להסלים את המתיחות המדינית הרבה הקיימת ממילא בין ברלין ואנקרה.
במסגרת הלחץ הפוליטי והציבורי הגובר על ממשלת גרמניה לאסור את הארגון הגזעני והפשיסטי הטורקי, מפרסם ארגון ״הוועד היהודי האמריקני״ דו״ח מטעמו על פעילויות ״הזאבים האפורים״. ״לצד האסלאמיזם הימין הקיצוני בגרמניה הוא ללא ספק האיום הגדול ביותר על הדמוקרטיה בגרמניה״, קובע הדו״ח, ״אי לכך מדהימה במיוחד העובדה שאחד הזרמים הגדולים ביותר של הימין הקיצוני, ׳הזאבים האפורים׳ הטורקיים, לא מעורר את תשומת ליבם של מומחים. גם אם ביבר היו מדי פעם מאמצים להעיר את תשומת הלב הציבורית לסכנה הזו, לא הייתה עד היום התמודדות נרחבת עם הסוג הזה של הימין הקיצוני. הדבר מפתיע מאוד בהתחשב בכך ש׳הזאבים האפורים׳ אינם שונים רעיונית מארגוני ימין קיצוני אחרים. האידיאולוגיה שלהם כוללת אנטישמיות, גזענות ושנאת מיעוטים. מעשי הרצח והאלימות שביצעו ׳הזאבים האפורים׳ בטורקיה אך גם בגרמניה אינם מותירים מקום לספק איזו סכנה קיימת מצד פעיליהם ליהודים, לכורדים, לאלווים ולחברי קהילות אחרות״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו